בש"פ 9741/01 אנדרי זימה נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר של שני העוררים על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט רזי) בת.פ 381/01 (ב"ש 4754/01) לעוצרם עד תום ההליכים.

2.לעוררים מיוחסות בכתב האישום עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד מזויין, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות והיזק לרכוש במזיד. מיוחס להם ביצוע בצוותא עם עוד חמישה אנשים של מעשי אלימות ושוד במרכול בקרית חיים. על פי הנטען, קשרו אנשי הקבוצה קשר לשדוד את המרכול ובמסגרת הקשר הצטיידו באלות ובגרבי ניילון כדי לכסות את זיהויים. הם הגיעו למקום בליל ה- 2.10.01 ברכב נהוג על ידי עורר 1, נכנסו למרכול כשהם לבושים שחורים ופניהם מכוסים ובידיהם אלות. העוררים ושותפיהם תקפו את המוכר על ידי הכאתו באלה על ראשו וכן היכו גם אדם אחר שנכח במקום. שני קורבנות הפגיעה הובהלו לבית החולים וקבלו טיפול רפואי. אנשי הקבוצה השתוללו במקום, שברו חפצים שונים והשליכו סחורה על הרצפה תוך שזרעו הרס רב מסביב. כן הם גנבו מהקופה סך של 5,000 ש"ח. לאחר מכן יצאה הקבוצה מהמרכול ואנשיה נסעו ברכב שהמתין להם כאשר עורר 1 נוהג בו. בהגיעם לחוף הים, נמלטו כולם פרט לעורר 1 שנתפס על ידי המשטרה, כאשר במכוניתו נמצאו מוצגים מפלילים שונים הקשורים במעשי העבירה וננקטו אמצעים לטשטש את זהות הרכב בו נהג.

3.בדונו בבקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים, קבע בית המשפט המחוזי כי מצויות ראיות לכאורה לביסוס מעורבותם של העוררים באירוע האלים שביצעה הקבוצה במרכול. עם זאת, הוא ראה קשיים בביסוס הרשעה בעבירת שוד בהינתן גרסאותיו השונות של המתלונן במשטרה; שכן בשתי ההודעות הראשונות שמסר לא הייתה התייחסות לגניבת כסף ורק לאחר מכן דיווח על לקיחת כסף מהקופה. כן העלה בית המשפט את האפשרות כי מדובר בפעולה של "חיסול חשבונות" שלא הייתה מיועדת בהכרח לגניבת כספים. הוא מצא כי מתקיימת עילת מעצר אך אין מקום להפעלת חלופת מעצר משלא נסתרה חזקת מסוכנותם של העוררים, ולא נתקיימה מידת האימון הנדרשת כי יקיימו תנאי חלופה כזו או אחרת.

בערר נטען, ראשית, כי מחומר הראיות עולה לכאורה שהעוררים המתינו בחוץ בעת ששאר חברי הקבוצה פעלו בתוך המרכול. משכך, מעורבותם בפרשה קטנה יותר מזו של חבריהם. שנית, חל כרסום של ממש בראיות המייחסות לקבוצה עבירה של שוד מזויין. כן התייחס לנתוניהם האישיים של העוררים, ובכלל זה לגילם הצעיר ולהעדר עבר פלילי קודם לגבי שניהם וטען כי חלופות מעצר לא נבדקו כלל על ידי הערכאה הדיונית. באת כוח המדינה עמדה בתשובתה על מסוכנותם של העוררים העולה הן מאופי המעשים בהם היו מעורבים כמבצעים בצוותא, והן בהתייחס לעובדה כי עד היום הם שומרים בסודיות את זהות יתר בני החבורה ובכך בוחרים לשייך עצמם לעולם העברייני.

4.נתתי דעתי למכלול נסיבות העניין על רקע טיעוני הצדדים וזו מסקנתי:

אשר להיבט הראיות לכאורה - ישנו ביסוס לכאורה בראיות לקיומו של האירוע העברייני שבוצע במרכול, אשר היה כרוך בשימוש באלימות חמורה כלפי אחרים בדרך של הכאה באלות וזריעת הרס וחורבן במקום. עם זאת, שני עניינים חשובים אינם עולים בבירור מחומר הראיות: האחד - האם אומנם נלקח כסף מהמקום, והאחר - מה היה המניע למעשה - האם שוד או שמא פעולה של "חיסול חשבונות" עם בעלי המקום. בעניינים אלה רב עדיין הנסתר על הנגלה ובשלב זה לא מצטיירת תמונה ברורה של הפרשה כולה על כל פרטיה. העובדה כי שאר חברי הקבוצה טרם אותרו וכי העוררים מסרבים לחשוף את זהותם מכבידה, בדרך הטבע, על גילוי מלוא פרטיו של האירוע ועל הבנה מלאה של מעורבות העוררים בו. יש, עם זאת, להדגיש כי אין לייחס משמעות מיוחדת לטענה שלא נתבררה באורח ודאי, לפיה העוררים שהו בעת האירוע מחוץ למרכול, שכן הימנותם על חבורת מבצעי העבירה מקנה להם, ושוב לכאורה, מעמד של מבצעים בצוותא כמובנו בסעיף 29 לחוק העונשין. עד כאן להיבט הראיות לכאורה.

ולעניין חלופות המעצר:

המדובר בשני עוררים צעירים בסביבות שנות העשרים לחייהם, אשר שניהם נעדרי עבר פלילי. נכון הוא כי אירועי העבירות המיוחסים להם מעלים, כשלעצמם, חשש למסוכנותם לציבור וחשש זה מתגבר נוכח העובדה כי חלקה של הפרשה ונסיבותיה נותר סתום ולא נגלה בשלב זה עד הסוף. מנגד, לא ניתן לשלול אפשרות כי מדובר מבחינת העוררים באירוע חד פעמי וחריג, ולא בהכרח מצביעה מעורבותם בפרשה זו על סימני מעורבות מתמשכת בפלילים. התביעה גם נמנעה מלהצביע על חשש אמיתי לשיבוש הליכים בקשר לאיתור שאר חברי הקבוצה אם העוררים ישוחררו. אם אומנם כך הדבר, אין לשלול על הסף אפשרות של שחרור בתנאים, העשוי להשיג את מטרות המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותם האישית של העוררים.

כבר רבות נכתב ונאמר כי על פי עקרונות יסוד הניצבים ברקע מוסד המעצרים, שחרור בחלופת מעצר הנו הכלל והמעצר הנו החריג, ובלבד שבאמצעות חלופת המעצר ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו האישית של הנאשם. לכן, מקום שעשויה להימצא אפשרות כי השחרור בערובה ישיג את מטרת המעצר ויענה בדרך הולמת לאינטרס הציבורי גם לגבי נאשם שמסוכנותו הוכחה, יש למצות בדיקתה של אפשרות זו, וכך יש לעשות גם במקרה זה.

בנסיבות אלה יש מקום לשקול חלופות מעצר לגבי העוררים ולצורך כך נדרשים תסקירי מעצר אודותם שיוגשו על ידי שירות המבחן. במסגרת הכנת תסקירים אלה, ראוי לבחון בין מכלול האפשרויות לגבי עורר 1 את התאמתה של חלופת מעצר בית במעלות בפיקוח סבו, סבתו ואמו, ואילו לגבי העורר 2 יש לבחון, בין היתר, גם את הצעת מפקדו של העורר בצבא להחזיקו במעצר-בית מלא במסגרת המחנה הצבאי בו הוא משרת שירות צבאי.

לאור האמור, אני מורה על הגשת תסקירי מעצר בעניינם של העוררים על ידי שירות המבחן. התסקירים יוגשו בתוך 10 ימים. העניין יחזור לדיון ולהחלטה בבית המשפט המחוזי לצורך בחינת חלופות מעצר על רקע תסקירי המעצר שיוגשו ולצורך קביעת תנאי שחרור באם תמצאנה לדעת בית המשפט חלופות מתאימות.