בש"פ 9744/05 ג'סאם שרבאתי נ. מדינת ישראל

1.לאחר החלטתה של כב' השופטת ביניש מיום 12.9.2005 הובא הערב השני בפני בית המשפט המחוזי. כב' השופטת ביניש היתה מודעת לכך שמדובר בערב תושב האזור אך בפני בית המשפט היו נסיבות יוצאות דופן של הצורך בטיפול רפואי היכול להינתן רק באזור. כב' השופטת ביניש בקשה שהערב יתייצב בפני בית המשפט המחוזי "על מנת שיוכל זה להתרשם בעצמו מטיב החלופה המוצעת ומיכולתו של הערב לפקח עם העורר ולהקפיד על נטילת התרופות על ידו ולקיים את תנאי השחרור במלואם". עוד הבהירה השופטת ביניש, כי "שאלה זו תוכל להיבחן רק באמצעות התרשמותו הישירה של בית המשפט המחוזי מהערב ומיכולתיו ובחינה מחדש של המלצת שרות המבחן בהתאם".

2.הערב המוצע נחקר בעבר בבית המשפט המחוזי ועובדה זו הונחה בפני בית המשפט העליון בעת הדיון בערר הקודם, כי חקירתו הינה קצרה. בנסיבות אלה הנחתי חייבת להיות שהעובדה שמדובר בתושב שטחים אינה יכולה להיות לרועץ לעורר וכך גם העובדה שטרם מעצרו התגורר המבקש בביתו של הערב המוצע ואף על פי כן לא הקפיד הערב שהמשיב ייקח תרופות ולא מנע ממנו יציאה לתחומי מדינת ישראל.

3.עיינתי בחקירתו של הערב. ככל שניתן להתרשם מן הכתובים תשובותיו כנות ובית המשפט המחוזי לא ציין אחרת.

4.בנסיבות אלה הערר מתקבל במובן זה שלא יאוחר מיום 27.10.2005 יתייצב הערב בפני בית המשפט המחוזי, יחתום על ערבות של 100,000 ש"ח ואף העורר יחתום על ערבות בסכום זה. וכן יופקד סכום של 15,000 ש"ח. על העורר לשהות במעצר בית מלא בבית הערב. הוא לא יצא אלא לצורך משפטו או בתיאום מראש עם קצין משטרה שיופקד על עניין זה.