בש"פ 9747/01 שאמביק עזרא נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט גורפינקל) בה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר מואשם ביחד עם אחר (להלן -"השותף") בביצוע עבירת שוד בעובדת דוכן מפעל הפיס ובנסיון לקבל דבר במרמה על ידי הצגת כרטיסי מפעל הפיס לפדיון. מיוחס לשניים כי ביום 5.11.01 התנפלו על המתלוננת כאשר השותף חונק אותה בצווארה והאחר מושך את תיקה מעל כתפה. התיק הכיל אותה עת כסף מזומן, כרטיסי מפעל הפיס, וחפצים נוספים. בעקבות מעשי הנאשמים, נחבלה המתלוננת וסבלה פגיעות גופניות. למחרת היום בבוקר, ניסו הנאשמים לפדות חלק מכרטיסי הפיס שנגנבו אך נסיונם נכשל כי ברישומי המחשב צויין כי הכרטיסים גנובים. לעורר שבפנינו מיוחסת עבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית בכך כי בתאריך 18.10.01 שוחרר בתיק אחר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מוחלט, אך במעשיו כמתואר באישום בתיק זה, הפר את תנאי השחרור האמורים.

3.בית המשפט המחוזי בפניו הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים בחן את חומר הראיות ומצא כי קימת תשתית לכאורית למעורבות העורר במעשי השוד ונסיון לקבל דבר במרמה. חומר הראיות העלה כי שניים היו מעורבים במעשה השוד כנגד המתלוננת. היא זיהתה רק את השותף שתקף אותה ולא היתה מסוגלת לזהות את השני שברח עם התיק. עם זאת, אין חולק כי בידי העורר והשותף נמצאו כרטיסי פייס ביום שלמחרת האירוע והם יחדיו ניסו לפדותם ובכך ראה בית המשפט משום ראייה נסיבתית לכך כי ידו של העורר היתה בשוד, משהסברו להימצאות הכרטיסים בידיו נמצאה בלתי סבירה, ומשתיק המתלוננת עם הכרטיסים נמצא מוסתר בחצר ביתה של אחותו, בו הוא שוהה במעצר בית, והעורר הוא זה שהניחו שם. בית המשפט לא ראה לנכון להחיל חלופת מעצר במקרה זה והורה על מעצר העורר ושותפו.

4.בערר לפני מתמקד בא כוח העורר בהיבט הראיות לכאורה וטוען כי אין תשתית מספקת לעירובו של מרשו בעבירת השוד המיוחסת לו. לדבריו, אין ראיית זיהוי ישירה הקושרת אותו לשוד, ומנגד הוצג מזכר משטרתי המאשר כי העורר שהה במשטרת בית שמש בערב האירוע בסמיכות זמן להתרחשותו ולכן לא סביר כי היה מעורב בשוד בחולון בשעה הנקובה בכתב האישום. מזכר זה מחזק אליבי שטען לו העורר. אשר להימצאות כרטיסי הפיס ברשות העורר נטען, כי יש לקבל את גרסתו לפיה הכרטיסים נפלו מידי שני אנשים שרצו בסמוך לביתו, והוא הרימם ולקח אותם לרשותו וניסה לפדותם. נוכח הבקיעים בחומר הראיות ראוי, כך נטען, לשחרר את העורר בחלופת מעצר.

5.לא אוכל לקבל את טיעוני בא כוח העורר. לענין ראיות לכאורה, נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בהסיקו ממכלול הראיות כי קימת תשתית מספקת נכון לעת זו, לעירובו של העורר בעבירת השוד המיוחסת לו.

לטענת האליבי: כתב האישום מייחס את ביצוע השוד לשעה 19:45 לערך ואת מיקומו - לחולון. נכון הוא כי מזכר המשטרה מציין כי באותו יום בשעה 18:20 הגיע העורר לתחנת בית שמש ונכנס למשרדו של רכז המודיעין משה שמואל כדי לשוחח עמו. משה שמואל אמר לו כי הוא עסוק ולא יוכל לדבר עמו, ואז ענה לו העורר כי קצין החקירות דני איננו וכי הוא "ילך לבדוק שוב ולאחר מכן יחזור לביתו בחולון". הצדק עם בית המשפט המחוזי בקובעו כי מזכר זה מתיישב עם מצב שבו העורר יצא מיד לאחר אותה שיחה ממשטרת בית שמש והספיק להגיע עד לשעת הארוע לחולון, ולא נשללה האפשרות כי הוא נסע ברכב פרטי ולא בתחבורה ציבורית בחזרה לכיוון ביתו כפי שניסה לטעון בדיון לפנינו. עולה, איפוא, כי המזכר המשטרתי אינו מהווה אליבי מספק למקום הימצא העורר בעת הארוע, והוא אינו שולל את מעורבותו בביצוע השוד.

אמת הדבר, כי העורר לא זוהה במישרין על ידי המתלוננת או על ידי עדי ראייה. יחד עם זאת, ידועים שני נתונים אלה: ראשית, השוד בוצע על ידי שני אנשים כאשר אחד תוקף והשני מושך מכתפה של המתלוננת את תיקה. שנית, למחרת היום ניסו הן העורר והן השותף אשר זוהה בבירור כאחד השודדים, להציג את כרטיסי הפיס לפדיון. ולא עוד, אלא שתיקה של המתלוננת ובו הכרטיסים נמצא בחצר הבית בו שהה העורר במעצר בית. הסברו של העורר להמצאות הכרטיסים בידו לפיו צפה בנפילתם מידי אנשים תוך כדי ריצתם אינו סביר ואינו מתקבל על הדעת. כן יש להוסיף כי העורר והשותף הינם מכרים וקרובים, וגם עובדה זו עשויה להשתלב במכלול הראיות הנסיבתיות הקושרות את העורר למעשה השוד. כלל נתונים אלה בהצטברותם די בו כדי לערב את העורר לא רק בעבירת נסיון להשגת דבר במרמה אלא גם בעבירת השוד. נגזר מכך, כי העורר מעורב גם בהפרת תנאי מעצר הבית בכך שיצא ממקום מעצרו תוך הפרת תנאים שהוטלו עליו בהחלטה שיפוטית וביצע עבירות. גם אם עשוי להיות שיציאתו בשעות אחר הצהריים ביום האירוע למשטרת בית שמש היתה ברשות גורם משטרתי, וזאת ניתן להניח לטובתו, הרי בודאי לא הותר לו להמשיך ולשהות מחוץ למעצר הבית לצורך ביצוע עבירות. עילות מעצר מתקיימות בעורר הן בהקשר למסוכנותו והן בגין הפרת תנאי הערובה שהוטלו עליו בתיק אחר. מדובר בעבירות שחומרתן רבה ומסוכנות העורר עולה מעצם מעורבותו הליכאורית בביצוען. מישנה חומרה נוסף לכך עקב העובדה כי העורר היה מעורב בפלילים אגב היותו משוחרר בתנאי ערבות בחלופת מעצר, ונוכח עברו הפלילי המכביד ביותר המונה 27 הרשעות קודמות, בהן עבירות רכוש, הפרעה לשוטרים במילוי תפקידם, בריחה ממעצר, וסמים.

על רקע נסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה על העורר לשהות במעצר עד תום ההליכים נגדו.

הערר נדחה.