בש"פ 9750/01 שמעון רוזוליו נ. מדינת ישראל

1.לפני ער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 2.12.01 (כב' השופט גורפינקל) בב"ש 92791/01 אשר דחה ערר על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא מיום 22.11.01 (כב' השופט גדול) בב"ש 4309/01 לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 3245/01.

2.העורר הואשם בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. עיקרו של האישום בכך כי בתאריך 12.11.01 תקף העורר את המתלונן וחבט בבטנו בחפץ קהה והיכה באבן באצבעות ידו וגרם לו לחבלות גופניות ממשיות. באותו יום, מספר שעות לאחר מכן, איים העורר על שוטר בפגיעה בגופו של המתלונן בכך שאמר, בין היתר, את הדברים הבאים:

"סלומון מלכה עשה טעות. הוא פתח לי את הפנים... תקליט אותי או תדווח שאני גומר אותו. סלומון ימות אם הוא יהיה בחוץ. אני כבר אבוא אליו הביתה עם אנשים לחפף אותו. תדע שאם הוא יהיה בחוץ הוא ימות. אני כבר ארגנתי את מה שאני צריך ואני מוכן לשבת עליו וגם בית משפט יבין אותי אם אני גומר עליו."

בית משפט השלום מצא כי באשר לראיות לכאורה קיימים הבדלי גרסאות ביחס לנסיבות פריצתה של התגרה בין השניים. עם זאת מצא כי האישום השני הנוגע לעבירת האיומים מבוסס על ראיות לכאורה מספקות, וראה די בכך כדי להקים עילת מעצר מפאת מסוכנות העורר המשתקפת מדברי האיום שהשמיע על רקע הנסיבות הכוללות של הענין. לכך מצטרפת עדות אחיו של המתלונן כי העורר שלח אנשים לחפש אחר המתלונן כדי לפגוע בו, המחזקת את מסקנת המסוכנות. לאור כל אלה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים.

בית המשפט המחוזי בערר שהוגש לפניו אישר את החלטת בית משפט קמא. הוא מצא חיזוק למסוכנות העורר, בין היתר, גם בכך שאמר לשוטר כי לאחר התגרה בין השניים בא אל המתלונן עם אנשים כדי לחפש אותו. נסיבות אלה המתמקדות באיומים שהושמעו באזני שוטר בדבר כונה לפגוע במתלונן מצדיקים את מעצרו של העורר.

3.בטיעונו לפני עמד הסניגור על כך שהעורר לא הוא שיזם את התגרה אלא להפך - הוא זה שהותקף, על רקע בקשת המתלונן, מכור לסמים, שיתן לו סמים. לדבריו, את מעשה האיומים יש להבין על רקע היות העורר נזעם על פגיעת המתלונן בו ובעידנא דריתחא. כן נטען כי העורר נמצא עתה בהליך גמילה מסמים וקטיעתו תסב לו נזק רב.

המדינה מתנגדת לשחרור העורר וטוענת כי יש להבין את אירוע העימות בין העורר למתלונן על רקע עימותים בין עבריינים מכורים לסמים. גם אם שאלת אחריותו של העורר לעבירת התקיפה טרם הוכרעה, די בעבירת האיומים, על רקע טיבם ותוכנם של הדברים שהושמעו ועל רקע עברו הפלילי הקשה של העורר, כדי להצדיק הרחקתו מהציבור.

יש לציין בהקשר זה כי המתלונן עצמו היה עצור זמן מה בגין פרשה זו ושוחרר.

4.נתתי דעתי לנסיבות הענין ואלה מסקנותי:

אשר להיבט הראייתי: שתי הערכאות הקודמות הניחו לצורך הליך זה כי אין גרסה אחת ברורה ומגובשת לגבי נסיבות התחלתה של התגרה בין העורר למתלונן. עם זאת, מה שברור הוא כי שניהם בעלי עבר פלילי מכביד ביותר, מכורים לסמים, מכירים זה את זה מן העבר, וביניהם יריבות קשה. אשר לעבירת האיומים, בעניינה אין ספק בדבר קיומן של ראיות לכאורה. חומרת האיומים והסיכון הנשקף מהדברים שנאמרו, באם חלילה ימומשו, אינם ענין שניתן לזלזל בו. מעבר לאיומים מסתתר החשש כי באם ישוחרר העורר לחלופת מעצר הוא עלול, חלילה, לממש את איומיו ולסכן את בטחונו של המתלונן. עם זאת, קשה להעריך כיום את מידת ההסתברות לקיומה של סכנה ממשית למימוש האיומים, כאמור.

שאלה היא האם חרף קיומו של סיכון מעימות נוסף בין העורר למתלונן ראוי לשקול שחרור בחלופת מעצר. אכן, עברו הפלילי המכביד של העורר, בין היתר בעבירות סמים, הפרת הוראה חוקית, ובריחה ממעצר וממשמר חוקי מגבירים את מסוכנותו. העובדה כי עבר את העבירה נשוא הליך זה בעוד מאסרים על תנאי תלויים נגדו והוא בפיקוח קצין מבחן תורמים להגברת מסוכנותו. הוא הדין בדבריו לשוטר כי לאחר העימות וקודם למעצרו חיפש את המתלונן בביתו. כל אלה, כשהם מתווספים לדברי האיומים, מצביעים על מסוכנות. יחד עם זאת, מקרה זה הוא מקרה גבולי שבו השיקולים למעצר או לשחרור בתנאים הם כמעט מאוזנים. בנסיבות אלה היה מקום לבחון במסגרת מכלול השיקולים קיומן של חלופות מעצר לצורך הכרעה סופית בענין. התנאי המוקדם בחלופות כאלה צריך להיות הרחקה משמעותית של העורר מהאיזור בו מתגורר המתלונן והעמדתו תחת פיקוח של ממש במסגרת מעצר בית מוחלט במשך כל שעות היממה. מאחר שהיבט זה לא נשקל ולא נבדק כלל, אני מחליטה להחזיר את הענין לבית משפט שלום לצורך בירור שאלת קיומן של חלופות מעצר נאותות בעניינו של העורר. לשם כך, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בתוך 7 ימים.

הענין יוחזר, איפוא, לבית משפט השלום כאמור לעיל.