בש"פ 9758/06 סמי אלקרינאוי נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום בתיק זה כולל שלושה אישומים, שניים מהם מיוחסים לעורר. באישום הראשון מיוחסות לו עבירות גניבה, השחתת מתקן חשמל וכן קשירת קשר לפשע. העורר ביחד עם שותפיו לכתב האישום חתכו כבלים ושעוני שבת במושב ישע ומכרו אותם. האישום השני מהווה עליית מדרגה. מדובר בשוד של תחנת דלק בעזרת אקדח צעצוע כאשר העורר ושותפיו גם השחיתו רכוש וכפתו את המתלונן.

2.ביחד עם הגשת כתב האישום, עתרה המדינה למעצרם עד תום ההליכים של כל השלושה (יחד עם מעורב נוסף בפרשה שנגדו הוגש כתב אישום בנפרד). לא הייתה מחלוקת על התשתית הראייתית, כמו גם על קיומה של עילת מעצר. עדיין טענו הסנגורים, כי יש מקום לבחון חלופת מעצר לאור העובדה שמדובר בצעירים ממשפחות נורמטיביות ללא הרשעות קודמות ויש לראות במעשיהם "מעשי קונדס שנעשו בצורה שאינה מתוחכמת".

3.בית משפט קמא לא קיבל את עמדתם של הסנגורים וסבר, כי אין מדובר במעשה קונדס אלא בעבירות חמורות שבוצעו תוך תכנון על ידי חבורה ותוך שימוש בנשק, גם אם מדובר באקדח צעצוע. עוד ציין בית משפט בהחלטתו, כי "הסנגורים הסתפקו בהצעות מפורטות לחלופת מעצר ולא ביקשו הגשת תסקירי מעצר מטעם שירות המבחן"(פסקה 12 בהחלטה מיום 12.11.06). על אמרה אחרונה זו, שם הסנגור בטיעון לפניי את הדגש. לדבריו נראה שגם בית המשפט היה ער לצורך בתסקיר מעצר ותמה על כך שלא הוגשה בקשה בנידון.

4.בית משפט קמא הורה על מעצרם של הנאשמים כולם עד תום ההליכים, תוך שהוא קובע, כי "תאבונם" של הנאשמים "הלך וגדל כמו גם חומרת העבירות". כיוון שכך, סבר בית המשפט, כי "בנסיבות אלה אין ליתן בהם אמון שיתקיימו בהם תנאי חלופת מעצר".

5.ימים ספורים לאחר מכן הוגשה בקשה לעיון חוזר שבה עתרו כל הנאשמים, לרבות העורר שבפני, להורות על הגשת תסקירים של שירות המבחן לצורך שקילת האפשרות של שחרורם בחלופת מעצר. בית משפט קמא היפנה לדבריו הקודמים, כי אין ליתן אמון במבקשים (לרבות העורר שלפני) וכן היפנה לפסיקתו של בית משפט זה באשר לכך שלא בכל מקרה יש צורך להורות על הגשת תסקיר מעצר. לפיכך דחה את הבקשה לעיון חוזר. על החלטה זו הערר לפניי.

6.בהודעת הערר מדגיש הסנגור כי העורר הוא צעיר כבן 20 בן למשפחה נורמטיבית שזו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק. עוד טוען הסנגור כי העורר לא היה הדמות הדומיננטית באירוע (נושא האישום השלישי). בהתחשב באמור לעיל יש מקום לשקול לגביו אפשרות לחלופת מעצר. הדעת נותנת, כי לו הייתה בקשה זו מושמעת בעיתה היה בית משפט קמא נענה לה. המדינה טוענת, כי אין מקום להתערב בהחלטה תוך שהיא מפנה לכך שבית משפט קמא סבר, כי המשיב אינו ראוי לאמון בשל אופי העבירות שמדובר בהם.

7.שקלתי את מכלול הנתונים ונראה לי, כי יש מקום לבקשת הסנגור ולהפנות את העורר לשירות המבחן על מנת שזה האחרון יבדוק את האפשרות לחלופת מעצר. מקובלת עליי הערכתו של בית משפט קמא באשר לחומרת העבירות. החומרה עולה מן העובדות היבשות ללא צורך בפרשנות. עוד מקובל עליי, כי ישנם מקרים שבהם אין טעם בהפניה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר מעצר שכן הנתונים הספציפיים מצביעים על כי שום חלופת מעצר לא תיסכון והדרך היחידה להבטיח מפני מסוכנות של הנאשמים היא הימצאותם מאחורי סורג ובריח.

8.לא שוכנעתי לחלוטין כי כזהו המקרה שבפניי. את הדגש אני שמה כי מדובר בעברה ראשונה של העורר שעל כן קביעותו של בית המשפט כי לא ניתן לתת בו אמון שמא היא מוקדמת מדי. תסקיר המבחן, אמור לבחון בין היתר את האפשרות לתת אמון בנאשם העומד על הפרק, וחזקה על קצין המבחן שיעשה מלכתו נאמנה ולא יתעלם מקשיים המצביעים על כך שאין די בחלופת מעצר, או בפיקוח כזה או אחר.

לפיכך אני מורה כדלקמן:

א.שירות המבחן ימציא תסקיר מעצר ביחס לעורר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום.

ב.עם קבלת התסקיר ייקבע דיון ובית המשפט יחליט כאשר יחליט.