בש"פ 9764/09 פלוני נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' בן עמי) כי העורר ייעצר עד תום משפטו.

2.

המשיבה הגישה כתב אישום נגד ארבעה נאשמים ועתרה למעצר עד תום ההליכים. העורר הינו נאשם 3. לכל הארבעה מיוחסות עבירות של חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין. לשלושה מבין הנאשמים, כולל העורר, מיוחסת עבירה של הפרת הוראה חוקית. לשניים מבין הארבעה, לא כולל העורר, מיוחסת כמו כן עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואילו לגבי העורר נטען כי הוא אף ביצע עבירות של איומים והדחה בחקירה. כתב האישום מתאר אירוע שהתרחש בשעת חצות ביום 3.10.09. ארבעת הנאשמים, שפעלו במשותף, תקפו מספר אנשים ברחוב בירושלים בעקבות דין ודברים בין נאשם 2 לבין אחד מבני חבורה אחרת. הנאשמים עשו שימוש, כך לפי כתב האישום, בסכינים ובשוקר חשמלי ובאמצעותם תקפו את האחרים. בכתב האישום אין טענה כי העורר עצמו עשה שימוש בסכין. לגביו נטען כי הוא בעט באחד מבני החבורה האחרת בכל חלקי גופו. הנפגע העיקרי סבל מדקירות רבות בחלקי גופו השונים, כולל שלוש דקירות בחזהו וכן ריאתו הימנית נפגעה בצורה קשה והוא נזקק לאישפוז בבית חולים. מיד לאחר האירוע נכנסו שלושה מן הנאשמים, כולל העורר, למכונית של אדם אחר המוכר להם וביקשו כי ימלטם מן המקום. במכונית הייתה נוסעת נוספת. העורר איים עליה "שלא תפתח את הפה" וכן הפציר בנהג המכונית שלא יספר את מה שראה. העורר פגש את אותה נוסעת שהייתה במכונית כשבועיים לאחר האירוע ושוב אמר לה שתשתוק ולא תספר את מה שראתה. בכתב האישום אף נטען כי העורר וכן שני נאשמים נוספים ביצעו את עבירת האלימות והחזקת הסכין תוך הפרה של תנאי שחרור שנקבעו בהליך קודם.

3.

בהחלטה מיום 11.11.2009 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' בן עמי) כי קיימות ראיות לכאורה לגבי העורר "גם אם קיימת חולשה כלשהי לעניין האישום לפיו המשיב [העורר] היה זה שדקר את המתלונן". באותה החלטה התבקש שירות המבחן להגיש תסקיר בעניינו של העורר ואכן הוגש תסקיר. התסקיר מספר על צעיר בן 18.5 (יליד שנת 1991) שלחובתו עבר פלילי בעבירות של שימוש ברכב ללא רשות, נהיגה ללא רשיון וללא ביטוח, קבלת נכסים שהושגו בעוון ותקיפה. העורר גדל במשפחה חרדית. בשלב מסוים הוא התחבר לחברה שולית ופעל בלא מסגרת ונעדר לעיתים תכופות מביתו. עמדת השירות הייתה, כי קיים סיכון בינוני-גבוה להישנות של פעילות עבריינית. עם זאת מצא השירות כי חלופת המעצר שהוצעה, שהות בישיבה, הינה מתאימה ולפיכך המליץ על שחרורו. משבא העניין פעם נוספת בפני בית המשפט המחוזי הוחלט ביום 24.11.09 שאין מקום לעשות שימוש בחלופה ונקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים.

4.

הטענה המרכזית שהעלה הסניגור המלומד הייתה כי נוכח העובדה ששני נאשמים אחרים (נאשמים 1 ו-2) שוחררו לחלופת מעצר, הרי יש לנקוט מהלך דומה אף לגבי העורר. לאחר הדיון שנערך בפניי ביום אתמול ולבקשתי הומצאו לי תסקירי שירות המבחן לגבי שני האחרים. כמו כן ביקשתי שיומצאו לי הרישומים הפליליים של שני אלה. מתברר כי לשני האחרים אין עבר פלילי אלא יש להם רישומי מב"ד.

5.

לאחר עיון בחומר ובחינת העניין הגעתי לכלל מסקנה שצדק בית המשפט המחוזי משנמנע מלהורות על שחרור לחלופת מעצר. זאת, לאור המיוחס לעורר ובהתחשב בהבדלים שונים בינו לבין שני האחרים ואשר אתייחס אליהם בהמשך. כאמור, העורר וחבריו תקפו ברחובה של עיר בשעת חצות שני אנשים אחרים. לאחד מן השניים נגרמו פגיעות קשות. התוקפים עשו שימוש בסכינים ובשוקר חשמלי. אף אם העורר לא החזיק סכין בידו, הרי לכאורה בני החבורה פעלו במשותף. העורר עצמו בעט בכל חלקי גופו של אחד הנתקפים. עניינו של העורר שונה מזה של שני האחרים מן הבחינות הבאות:

א.

העורר הינו המבוגר מבין ארבעת התוקפים.

ב.

העורר הינו היחיד מבין הארבעה שאיים והדיח אחרים.

ג.

העורר כבר הורשע בעבירות שונות.

אכן, לא רק העורר הפר הוראה חוקית בכך שלא קיים תנאי שחרור שנקבעו בהליך קודם. אף איני מתעלם מכך ששני אחרים מבני החבורה הואשמו בנוסף בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. כמו כן נתתי דעתי לכך שהתסקירים לגבי השלושה הינם בעלי אופי דומה. אף על פי כן, שלוש הנקודות הנזכרות, המציינות את ההבדלים בין העורר לבין האחרים, הצדיקו תוצאה שונה ומחמירה לגביו.

6.

אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הערר.