בש"פ 9777/02 טוביה רדאי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המייחס לו עבירות של אינוס וחבלה חמורה

שנעברו כלפי המתלוננת, שהיא אחייניתה של חברתו לחיים. לפי הנטען בכתב אישום, בתמצית, אנס העורר את המתלוננת בביתו – אחרי שחזרו מהלוויה של בן משפחה - הכה אותה בפניה והטיח את ראשה בקיר. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צבי גורפינקל), בהחלטתו מיום 4.11.02, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר ערר על ההחלטה.

2.טענותיו של בא כוח העורר, בהודעת הערר המפורטת מאוד שהגיש וכן בדיון לפני, סובבות סביב שתי השגות: האחת – הודעותיה של המתלוננת הן "בעייתיות"; לאור הסתירות הרבות בהודעות שמסרה במשטרה וכן בין הודעותיה לבין הודעות של עדים אחרים בפרשה. כך, לדוגמא, סיפרה המתלוננת בהודעתה הראשונה, מיום 7.10.02, שלא התכוונה לחזור מההלוויה יחד עם העורר. לעומת זאת, סיפרה בהודעתה השניה, מיום 9.10.02, שהגיעה עם העורר להלוויה והשאירה את התיק שלה ברכבו ומכאן, לטענתו של בא כוח העורר, שהתכוונה לחזור עימו. עוד עומד בא כוח העורר על הסתירה בין שתי הודעותיה בדבר נסיבות כניסתה לדירתו של העורר. שלא כבהודעתה הראשונה סיפרה המתלוננת בהודעתה השניה שנכנסה לדירתו של העורר כדי לקחת את התיק ולברוח. וסתירות נוספות כיוצאות באלה.

השגתו השניה היא על כך שבית המשפט קבע שהעורר הוא מסוכן. לטענת בא כוחו אכן הורשע בעבר בעבירות אלימות אולם, אלה נעברו כלפי אשתו, שממנה נתגרש בינתים. עוד עמד על כך שלעורר שישה ילדים קטינים, הוא אדם נורמטיבי שעבד עד לא מכבר, ואין לחשוש שיסכן מאן דהוא אם ישוחרר.

2.לא מצאתי ממש בטענותיו של בא כוח העורר. מן הראיות שבידי המשטרה, שהוגשו לעיוני עולה שכבר חודשים מספר לפני המעשים המיוחסים לעורר זמם העורר לאנוס את המתלוננת, עד שנקרתה ההזדמנות ואז השתמש בתחבולה כדי להביא אותה לדירתו. על שלב זה של הפרשה העידה עדת ראיה, שכנה מבוגרת, ששמעה את שיחתם של השניים, לרבות סרובה של המתלוננת לעלות לדירתו, ואף ראתה כי עלתה אחריו רק אחרי שנטל את תיקה. יצוין כי המתלוננת היא אישה נשואה, אם לילדים, שגירסתה נתמכת בראיות חיצוניות נוספות. יודגש כי העורר נהג במתלוננת באלימות ובאכזריות, ונמצאו בה סימני חבלה. העורר גם סרב להשתתף בעימות עם המתלוננת וכן סרב לתת דגימות דם ושערות. כמו כן התפרע בשעה שנעצר ונהג באלימות.

במצב דברים זה ניתן לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המערער וכי מתקיימת עילת מעצר נגדו. יתר על כן, מעשיו מקימים חשש חמור שאם ישוחרר לחלופת מעצר עלול הוא להפר את תנאי השחרור וכן לשבש את הליכי המשפט.

3. הערר נדחה.