בש"פ 9778/01 עימד אבו עיסא נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט אזולאי) מיום 6.12.01 בב"ש 22264/01 בה אישר את החלטת בית משפט השלום בתיק 7175/01 מיום 4.11.01 והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום על שורה של עבירות שעיקרן גניבת רכב, פריצה לדירת מגורים, נהיגה נמהרת ורשלנית ברכב, תקיפת שוטר והפרעה לשוטר ושימוש ברכב ללא ביטוח. מיוחס לעורר כי ביום 10.10.01 גנב רכב מבעליו בקיבוץ גבעת ברנר, ובמועד סמוך פרץ לישיבה תוך ששבר סורגי חלון וגנב מתוכה פריטים רבים השייכים למערכות מחשבים. שווי הגניבה נאמד ב- 200,000 ש"ח. באותו פרק זמן הוא היה מעורב גם במעשי תקיפה והפרעה לשוטרים בכך, כי בעת שנהג ברכב נתבקש על ידי השוטרים לעצור. הוא סירב, פנה לכיוון הנגדי ונמלט מהם תוך שהוא נוסע בצורה פרועה בכבישים, ולאחר מכן גם נמלט מהם רגלית כשאחד השוטרים איתר אותו לבסוף, הוא תקף אותו ופגע בו. בנוסף לאלה, העורר נהג ברכב בלא רשיון נהיגה ובלא פוליסת ביטוח.

בבית משפט השלום לא חלק הסניגור על קיום ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר כנגד העורר. הדיון נסב על שאלת קיומה של חלופה מתאימה למעצר. לאחר ששקל את נסיבות העבירות בתיק זה בצד נסיבות נוספות ובכללן עברו הפלילי של העורר, החליט בית משפט השלום שלא להחיל כאן חלופת מעצר, וזאת אף שהוצע מקום מעצר בית והיתה נכונות להפקיד סכום ניכר במזומנים כערובה לקיום תנאי השחרור. בית המשפט המחוזי בחן פעם נוספת את נתוני הענין והגיע לתוצאה דומה. הוא קבע כי אין בחלופת המעצר במקרה זה משום תשובה הולמת לחשש מפני מסוכנותו של העורר, ולא ניתן לסמוך עליו כי לא יחזור ויבצע עבירות נוספות תוך סיכון שלום הציבור.

3.בפני חזר ב"כ העורר וטען כי ראוי להחיל במקרה זה חלופת מעצר בתנאים מגבילים ומכבידים וכי יש בכך כדי לקיים את הדרישה כי החלופה תשיג במקרה זה את מטרת המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו האישית של העורר.

4.שקלתי את טיעוניו של ב"כ העורר ובאתי לידי מסקנה כי יש לאמץ את החלטותיהן של הערכאות הקודמות, להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים ולהימנע מהחלת חלופת מעצר במקרה זה.

עילת המעצר היא, אכן, מסוכנותו של העורר לציבור. מסוכנות זו נלמדת בראש וראשונה מאופי העבירות בהן הוא מואשם בהליך זה. המדובר במספר עבירות חמורות אשר כל אחת מהן עומדת לעצמה ומלמדת גם כשלעצמה על מסוכנותו של העורר - כך עבירת גניבת הרכב, וכך עבירות התפרצות לדירה, תקיפת שוטר, ונהיגה נמהרת ורשלנית אשר סיכנה חיי אדם, וכן נהיגה בהעדר רשיון וביטוח. הצטברותן של עבירות אלה שבוצעו, לכאורה, באותו פרק זמן, מניחה תשתית ראייתית לכאורית של פעילות עבריינית מתמשכת הנוגעת הן לענייני רכוש, הן לעבירות כנגד רשויות אכיפת החוק, והן עבירות חמורות בנהיגה ברכב הטומנות בחובן סיכון ישיר לחיי אדם.

מסוכנותו של העורר מקבלת חיזוק נוסף, אם יש עוד צורך בכך, מהנסיבות הבאות: ביום 19.3.01 הורשע העורר בעבירה של שימוש ברכב בלא רשות ונטישה, ונשפט, בין היתר, ל6- חודשי מאסר על תנאי; העבירות נשוא הליך זה בוצעו בעת שמאסר מותנה זה תלוי ועומד כנגד העורר ולא היה בכך כדי להרתיעו.

די בנתונים אלה כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים גם אם לא מתחשבים בעובדה כי כנגד העורר קיימים כ9- תיקי חקירה נוספים ולגבי שניים לפחות הוגשו לאחרונה כתבי אישום בעבירות דומות לאלה שמדובר בהן בהליך זה. הנתונים שלפנינו אינם מאפשרים החלת חלופת מעצר, גם כאשר מוצעים תנאי הפקדה גבוהים, שכן במכלול הנסיבות הקיימות כאן אין בחלופה בתנאים כאלה או אחרים כדי להשיג את מטרת המעצר ולתת לציבור הגנה הולמת מפני מסוכנותו של העורר.

לאור האמור, יש לדחות את הערר והעורר ישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.