בש"פ 979/97 קפור שרה נ. מדינת ישראל

1.נגד העוררת - ושניים נוספים - הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ.371/96), לפיו מיוחסות להם העבירות הבאות: באישומים הראשון והשני - עבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים ושוד בנסיבות מחמירות, הכל בקשר לסדרת מעשי איומים אלימים שעשו - במשותף - על מנת לאלץ בעלת חנות לוותר על זכויותיה בחנות ולחלוק עמם את רווחיה; ובאישום השלישי - עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, בעקבות תפישת כמות קטנה של קנבוס בדירה שמחזיקים העוררת ואחד הנאשמים האחרים (להלן: בן הזוג).

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרם של השלשה עד תום ההליכים. בית המשפט בחן את חומר החקירה ומצא, כי בן הזוג הוא העבריין המרכזי מבין השלשה, כאשר מעורבותם של העוררת והנאשם הנוסף הינה שולית בלבד; ועל כן - הורה על מעצרו של בן הזוג, ואילו לעוררת ולנאשם הנוסף איפשר להשתחרר בערובה, בתנאי מעצר בית.

הערר שבפני - המתמקד מטבע הדברים בעבירות שבאישומים הראשון והשני - מכוון להביא לאחד מאלה: לביטול ההחלטה בדבר שחרורה בערובה של העוררת בשל העדר תשתית ראייתית לכאורית למעורבותה באחריות למעשי הסחיטה של בן הזוג; ולחילופין - לביטול "מעצר הבית" או, לפחות, להקלה בתנאיו.

2.האזנתי בקשב רב לטענותיה של ב"כ העורר; ולאחר שבחנתי טענות אלו על רקע התשובה שניתנה להן על ידי ב"כ המדינה, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין עמי עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

ואלה עיקרי טעמי:

א.על פני הדברים, מלמד חומר החקירה כי מעורבותה של העוררת במעשיו של בן הזוג אינה מצומצמת ל"נוכחות" גרידא, כפי שטוענת באת כוחה; ולכאורה - מבטאת התנהגותה מעורבות המשקפת שותפות מלאה באחריות הפלילית לביצוע העבירות שבאותם מעשים.

ב.אף שבית המשפט המחוזי מצא שהעבריין העקרי הינו בן הזוג ומעורבותה של העוררת בפרשה הינה "שולית", עדיין מדובר במעורבות פלילית במעשי סחיטה אלימים; ומעורבות זו מלמדת, שהעוררת אינה נרתעת מלסייע לבן זוגה בהשגת מטרותיו הפליליות. נכונותה של המתלוננת לקחת חלק במעשים נושא האישום משקפת את ה"מסוכנות" לשלום הציבור הכרוכה בשחרורה בערובה, לרבות סיכון של נקיטה באמצעים לשיבוש הליכי המשפט; ודי במאפייני ה"מסוכנות" האמורה כדי להצדיק, בשלב זה של ההליכים, מעצר בית מלא

כפי שהורה בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.