בש"פ 9798/01 שרקאוי אנואר נ. מדינת ישראל

1.העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו והוא משיג על החלטה זו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של שוד, סחיטה באיומים, הדחה בחקירה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עיקר האירועים המיוחסים לו הם כדלקמן:

ביום 7.11.01 בשעות הערב נסע העורר עם אדם נוסף במכונית באזור תל-אביב. בסמוך אליו נסע המתלונן על אופנוע. עם הגיעם לרמזור יצא העורר מהמכונית והחל לצעוק על המתלונן כי "חתך" את מסלול נסיעתו, חבט בראשו של המתלונן וגנב מבין רגליו תיק שהכיל שיקים, צילומים ומסמכים שונים. הוא נכנס למכונית וברח מהמקום. מספר ימים לאחר מכן, התקשר העורר למתלונן מטלפון ציבורי והציג עצמו כחוקר מס הכנסה אשר היה מעורב בחקירה שנערכה בעבר בעניינו של המתלונן. העורר אמר לו באותה שיחה כי התיק עם המסמכים נמצא ברשותו ואיים עליו כי יעביר את המסמכים לרשויות מס הכנסה אם לא ישלם לו סכום כסף שבתמורתו יקבל בחזרה את המסמכים. במספר שיחות טלפון נוספות המשיך העורר לאיים על העורר במטרה לסחוט ממנו כספים. באחת השיחות קבע העורר מקום מפגש עם המתלונן, ובשעה היעודה המתין במקום כוח משטרתי. העורר ברח משוטר שעיכב אותו לחקירה, והוכרז כדרוש לחקירה. שלושה ימים לאחר מכן חזר העורר והתקשר שוב למתלונן ואיים עליו כי אם לא יבטל את תלונתו במשטרה, יפגעו בו עבריינים.

3.בית המשפט המחוזי (כב' השופט גורפינקל) מצא כי ישנן ראיות לכאורה למעורבותו של העורר בעבירות המיוחסות לו. הוא קבע כי מתקיימת לגבי העורר עילת מעצר בגין מסוכנות ולא ראה לנכון בנסיבות הענין לבחון חלופת מעצר.

4.בא כוח העורר עותר בערר שלפני לשחרר את מרשו בחלופת מעצר. הוא הדגיש את גילו הצעיר, עברו הנקי, שירותו הצבאי שביצע בהצלחה וזכה להערכה, היותו עובד באורח סדיר ואת העובדה כי הקים משפחה לפני שנתיים. כן ציין כי העורר הסגיר עצמו למשטרה, וכי האדם הנוסף שהיה עמו שוחרר.

התביעה מתנגדת לשחרור העורר. לטענתה, אין מדובר במעשה עבירה חד פעמי, אלא בשרשרת עבירות שנמשכו כ20- יום. צויין על ידה כי מתקיימות כאן מספר עילות מעצר אשר אינן מאפשרות את שחרורו. אשר לשותף - נטען כי השוני לגביו מתבטא, ראשית, בכך כי התשתית הראייתית בעניינו טרם התגבשה באופן סופי. שנית, חלקו בעבירות הנדונות אינו חמור כשל העורר ומכאן האבחנה בין השניים.

5.נתתי דעתי לנסיבות הענין ובאתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה אין מנוס ממעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

אכן, כדברי באת-כוח המדינה, מתקיימות בעורר מספר עילות מעצר: ראשית, מסוכנותו עולה מביצוע עבירת השוד, תוך שימוש באלימות כלפי המתלונן בגניבת תיקו. שנית, העורר פעל על מנת להדיח את המתלונן בחקירה ולשבש את הליכי המשפט תוך הפעלת מסכת איומים והפחדה במטרה כי יבטל את תלונתו; שלישית, העורר נמלט מהשוטרים ולא נענה לדרישתם להתייצב לחקירה ורק מספר ימים לאחר מכן התייצב ביוזמתו במשטרה. שילוב זה של עילות מעצר המתקיימות בעניינו של העורר מעמידות את שחרורו בחלופת מעצר בסימן של סיכון רב, המוביל למסקנה כי בנסיבות המיוחדות של ענין זה לא תשיג חלופת מעצר את מטרת המעצר, משקשה לתת בעורר אימון כי יימנע בעת שחרורו מביצוע מעשי עבירה נוספים, ובכללם מעשי הדחה של עדים או אף הימלטות מהדין.

נתתי דעתי למכלול הנתונים לקולא שהועלו על ידי בא-כוח העורר, ואלה אכן נתונים רבי משקל שלא ניתן להתעלם מהם. אולם אופי העבירות בהן מדובר כאן, ריבויין, והתמשכותן על פני זמן מקשים על הסקת מסקנה כי מדובר באירוע חריג, חד פעמי, שעשוי היה להוביל לבחינת חלופת מעצר. בחנתי גם את נסיבות אישומו של השותף לעבירה על רקע שחרורו בחלופה ומצאתי כי נסיבות העבירות בהן הוא מואשם אינן זהות לאלה של העורר, ואף שהן חמורות לכשעצמן, אין חומרתן עולה כדי חומרת העבירות בהן מואשם העורר. מעבר לכך, הסבירה באת-כוח המדינה, כי התשתית הראייתית בעניינו של אותו שותף אינה ברורה ומגובשת באופן מלא.

לאור האמור, אני דוחה את הערר.