בש"פ 9803/03 אהוד סויסה נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום המייחס לו ולאחיו עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, שוד מזוין בצוותא ורצח תוך ביצוע העבירה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קשרו העורר ואחיו קשר לשדוד את הפדיון היומי של סניף בורגר ראנץ באילת שבו עבדו השניים. כאשר נשארה אחראית המשמרת בסניף בגפה דרש ממנה אחד מהם, שעל פניו היתה מסכה, את כספי הפדיון היומי. משהתנגדה ומשכה מעל פניו את המסכה הכה אותה במוט ברזל וגרם למותה. השניים גנבו את סכום הפדיון וכן המחאות ושוברי קופה. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא השופט י' טימור), בהחלטתו מיום 14.11.02, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 27.10.03, דחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר.

העורר ערר על ההחלטה.

2.טענותיו של בא כוח העורר, בהודעת הערר ובדיון לפני, התמקדו בעיקר בטענה כי ראיות התביעה נתכרסמו כרסום מהותי, מן הטעם שאחיו של העורר בחר שלא להעיד במשפט ולפיכך לא ניתן לעשות שימוש נגד העורר באמרות המפלילות שמסר. לדעתו, גם אין בראיות הנסיבתיות נגד העורר פוטנציאל ראייתי מספיק להרשעה. לענין זה בדק בדקדקנות, לפרטי פרטים, ראיות אלה. יצוין כי בקשה קודמת שהגיש לעיון חוזר, מן הטעם שחלק מן הראיות הופרכו, נדחתה אף היא.

3.לא מצאתי ממש בטענותיו. בהחלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי, מיום 14.11.02, עמד בפירוט רב על מכלול הראיות נגד העורר ונגד אחיו והגיע למסקנות – שאותן נימק היטב – כי יש ראיות המעידות על שיתוף בין העורר ואחיו בביצוע מעשה הרצח. בהחלטתו השניה, מיום 27.10.03 – היא ההחלטה נשוא הערר – חזר ובחן את הראיות לאור החלטתו של אחי העורר שלא להעיד. כפי שציין, אכן יש בהימנעותו של האח מלהעיד "משום שינוי משמעותי באשר לראיות העומדות נגד המבקש [העורר – י' ט']". עם זאת סבר, שדי בראיות הנסיבתיות כדי לסבך את העורר בעבירה, ולכך מצא חיזוק בגרסותיו השקריות. חזרתי ובחנתי, אפוא, את החלטתו הראשונה של בית המשפט המחוזי, תוך "ניפוי" חלקיה הנשענים על אמרותיו של אח העורר, ונראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי במסקנה שאליה הגיע וכי המכלול הכולל של הראיות – גם אחרי השינוי הנזכר – יש בו, בשלב זה של הבירור, פוטנציאל מספיק להרשעה.

4. הערר נדחה.