בש"פ 981/21 אמין סראחין נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ פריבס ) בעמ"ת 26010-01-21 מיום 14.1.2021, בגדרה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים במ"ת 9653-01-21 (כב' השופט הבכיר י' צימרמן ) מיום 13.1.2021, כך שהמבקש נעצר עד תום ההליכים.

רקע

1.

נגד המבקש, תושב ה"אזור", הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע עבירה בצוותה חדא, לפי סעיף 406(ב) בצירוף סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); גניבה בצוותא חדא, לפי סעיף 384 בצירוף סעיף 29(א) לחוק; וגניבת רכב בצוותא חדא, לפי סעיף 413ב בצירוף סעיף 29(א) לחוק.

2.

במקביל להגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המבקש, כי עומדת נגדו עילת מסוכנות וכן קיים חשש להימלטותו מאימת הדין. מנגד, שקל בית המשפט את היעדר העבר הפלילי של המבקש והחליט להורות על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, אלא אם יעמוד בתנאים של הפקדת מזומן והעמדת ערבויות עצמיות ומצד צדדים שלישיים, שאז ישוחרר.

3.

המשיבה הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערר והורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים. זאת, בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה, המסוכנות הטמונה בעבירות בהן מואשם המבקש והחשש להימלטות מן הדין נוכח היות המבקש תושב ה"אזור".

4.

מכאן בקשת רשות הערר המונחת לפניי.

נימוקי הבקשה

5.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב בהחלטת בית משפט השלום. לעמדת המבקש, בנסיבות דנן – כאשר מדובר במי שהינו בגיר צעיר נטול עבר פלילי, משעסקינן בעבירות רכוש וכאשר קיימת לטענתו חולשה בראיות – נכון היה לשחררו, בהתאם להלכות הנוהגות בפסיקה, בכפוף לתנאים שקבע בית משפט השלום.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, החלטת בית משפט השלום והחלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, בקשת רשות ערר ב"גלגול שלישי" בהליכי מעצר תתקבל רק במקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או בהתקיים נסיבות חריגות כגון חשש לעיוות דין, פגם מהותי היורד לשורשו של עניין, או פגיעה שאינה מידתית בזכויות המבקש (בש"פ 981/19 אל באקי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (10.2.2019)). לא מצאתי כי הבקשה עומדת באמות מידה אלו. הבקשה נוגעת לאופן יישום ההלכות הקיימות על מקרהו הפרטני של המבקש ואינה מעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית. כך גם לא מצאתי כי קיים חשש לעיוות דין או כי זכויותיו של המבקש נפגעו באופן שאינו מידתי.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית.