פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
9810/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
העורר:
מחמוד דבעי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בב"ש 1942/02 מיום 11.11.02
שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא י' צמח
בשם העורר: עו"ד ר'
המבורגר
בשם המשיבה: עו"ד נ' כץ
החלטה
1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בירושלים כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה, החזקת סכין ואיומים. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, גנב העורר פריטי לבוש מחנות בקניון. משהתבקש על ידי קצין הבטחון של החנות להתלוות אליו, תקף אותו וכן תקף קצין בטחון אחר. בזמן בריחתו מן המקום תקף עובדת ושומר בכניסה לחנות ופצע את השומר. כאשר התבקש על ידי קצין הבטחון לעצור, שלף סכין ואיים עליו.
בית משפט השלום (כבוד השופט ר' כרמל), בהחלטותיו מיום 7.10.02 ומיום 5.11.02, ציווה לשחרר את העורר מן המעצר על מנת שישהה בקהילה טיפולית "אל פטאם" לצורך גמילה מסמים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' צמח), בהחלטתו מיום 11.11.02, דן בעררה של המשיבה וציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.
העורר ערר על ההחלטה.
2.בא כוח העורר עמד על התועלת שתצמח לחברה – וכמובן, גם לעורר – מכך שהעורר יגמל מן השימוש בסמים. לדעתו, מוטב לשקם את העורר במקום להענישו ולכן ראוי לשחררו לחלופת מעצר בקהילה טיפולית. כנגדו עמדה באת כוח המשיבה על הרשעותיו הקודמות של העורר, שבכללן עבירות רכוש, סמים ואף עבירות אלימות. לדבריה, התמכר העורר להירואין לפני כשנתיים ועד כה לא עשה דבר כדי להיגמל.
עיינתי בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות ונראית לי דעתו של בית המשפט המחוזי מדעתו של בית משפט השלום. אכן, יש טעם בטענותיו של בא כוח העורר בדבר התועלת שתצמח מגמילתו של העורר מן השימוש בסמים. אולם, במקרה הנדון מדובר בעורר שלא ניסה בעבר להיחלץ ממלכודת הסמים, ורק עתה, אחרי שנלכד בזרועות החוק, מנסה הוא למצוא מקלט מחוץ לכתלי הכלא. הוא לא התחיל תהליך גמילה שהמעצר עלול לקטוע אותו.
לא היתה מחלוקת שיש ראיות לכאורה להוכחת ההאשמות וכי קמה עילת מעצר. מעשיו של העורר עונים בו ומעידים עליו שהוא מסוכן. אין לשחררו לחלופת מעצר.
3. הערר נדחה.
ניתנה היום, כ' בכסלו תשס"ג
(25.11.02).
ש
ו פ ט