בש"פ 9811/08 מדינת ישראל נ. זידאן חאלדי

1.

בפניי בקשה מטעם המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.נגד המשיב, יליד 1982, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, החזקת סכין שלא כדין ואיומים.

על-פי עובדות כתב האישום, שותפיו של המשיב ראו אדם בשם מועד גנאדי (להלן: המתלונן ) משוחח ולוחץ את ידה של מישהי בשם דועאא, אשר היתה בעבר חברתו של אחד השותפים. השותף האחר תקף את המתלונן, אשר התגונן, ובבוא השותף השני לתקוף אף הוא את המתלונן, מנעו זאת בעדו עוברי אורח, והשותפים עזבו את המקום. בעקבות המתואר קשרו השותפים והמשיב קשר לפגוע במתלונן. משאיתרו הם את המתלונן, יצא המשיב מן הרכב והורה למתלונן להיכנס עמו לרכב תוך שהוא מאיים עליו בסכין. המתלונן דחף את המשיב והחל במנוסה, אולם הוא נפל והמשיב השיגו ודקר אותו במותנו, בגבו העליון, בגבו התחתון, בכפות ידיו, בכף רגלו השמאלית ובירכו השמאלית. כשניסה חברו של המתלונן לסייע לו, הניף אחד השותפים מקל והיכהו בחזהו. בהבחינם בניידת משטרה נמלטו המשיב ושותפיו מהמקום.

בנוסף, במהלך עימות שנערך בין המשיב לבין המתלונן במסגרת חקירת האירוע, זיהה המתלונן את המשיב כמי שדקר אותו, והלה איים עליו כי יפגע בו עם צאתו מבית הסוהר. כן איים המשיב, בפניו של אחד השוטרים ובנוכחות המתלונן, כי "יוריד" את השוטר איציק כהן, תוך שהוא מניף את ידו ומצביע בתנועה המדמה החזרת אקדח.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, משנמצאו, לטענתה, ראיות לכאורה להוכחת אשמתו ולנוכח קיומן של מספר עילות מעצר בעניינו. כן צוין כי לחובת המשיב הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש וסמים, כי הוא ריצה בעבר מספר עונשי מאסר וכי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה בן חמישה חודשים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב, כמו גם של שותפיו, עד תום ההליכים נגדם.

4.

כעת, משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של המשיב לא בא על סיומו, מבקשת המדינה כי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים. את הצורך בהארכת המעצר מנמקת המדינה במסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב, הנגזרת מחומרת המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם. לטענת המדינה, המשיב היה דומיננטי בביצוע תקיפת המתלונן, והוא זה שדקרו בפועל דקירת רבות בחלקי גוף שונים, הכל על רקע סכסוך אגבי שכלל לא נגע לו. המדינה מציינת כי מסוכנות זו חזרה ואושרה מספר פעמים בהחלטות בתי המשפט, בכלל זה בית משפט זה, תוך שבית המשפט יוצר אבחנה בין המשיב לבין שני שותפיו, על רקע מסוכנותו ושאר עילות המעצר המתקיימות בעניינו. כן מפנה המדינה לעברו הפלילי של המשיב, המחזק את הטענה בדבר מסוכנותו, ומדגישה את החשש מפני שיבוש הליכי המשפט מצד המשיב, אשר מקורו באיומים שהשמיע כלפי שוטר וכלפי המתלונן, אשר עדותו טרם הסתיימה.

5.

בא-כוח המשיב טען בפניי כי למעשה נדרש בית המשפט להאריך את מעצרו של המשיב בתשעה חודשים, שכן מועד ההוכחות הבא קבוע לחודש מאי 2009 ועד היום נשמע עד אחד בלבד וכן עדותו של המתלונן אשר טרם נחקר נגדית. העניין הובא בפני בית המשפט המחוזי, אך זה לא יכול היה להקדים את מועדי המשפט. לטענתו נקודת האיזון במצב דברים זה משתנה לעבר שחרורו של המשיב ממעצר. הוא הדגיש כי שני שותפיו שוחררו לחלופות מעצר וכי המשיב עומד על חפותו מהרגע הראשון כך שחזקת החפות צריכה לעמוד לו. עוד הוא ציין כי המתלונן חזר בו מהאשמתו, ולא תחת השפעתו של המשיב שהיה עצור, וכי נערך הסכם סולחה.

6.

אכן מדובר במקרה המעורר קושי לאור העובדה שמועדי ההוכחות הבאים אינם קבועים במסגרת תקופת ההארכה המבוקשת. עם זאת, לא ראיתי מנוס מלהאריך בשלב זה את מעצרו של המשיב. מסוכנתו הרבה של המשיב, הנלמדת מהעבירות המיוחסות לו, הכוללות הן דקירה חמורה של המתלונן על רקע סכסוך לא לו והן איומים על המתלונן ועל שוטר, וכן מעברו הפלילי המכביד. מסוכנות זו גוברת מאחר שהמתלונן טרם סיים את עדותו, וכבר כעת יש חשש להשפעת פחדו מן המשיב על עדות זו. איני סבורה כי ניתן לשלול את השפעת המשיב על עדותו של המתלונן, אף אם שהה במעצר, ויעיד על כך האישום העומד נגד המשיב בגין איומים על המתלונן במהלך העימות שנערך ביניהם לאחר זיהוי המשיב על-ידי המתלונן. יתר עדי התביעה אף הם טרם העידו והחשש לשלומם ומפני הדחתם עומד אף הוא כנגד המשיב. במצב דברים זה איני סבורה כי ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעות חלופת מעצר. אכן, נקודת האיזון משתנה בחלוף הזמן, אך לטעמי טרם הגענו לשלב בו נקודת איזון זו מכתיבה שחרור המשיב לחלופת מעצר חרף המסוכנות הרבה הטמונה בו.

אכן, קביעת הדיון למועד רחוק הטרידה אותי וראיתי בכך קושי. פרוטוקול הדיון בו הבהיר בית משפט קמא כי אין באפשרותו להקדים את דיוני ההוכחות בתיק לא הובא בפני. הגם שאיני מתעלמת מהעומס המוטל על בית המשפט ומביטול הדיונים שהיו קבועים בשל חילופי סנגורים, איני רואה מנוס מניסיון נוסף להקדים את הדיון, ולכן אני סבורה כי על הצדדים לשוב ולנסות לפנות לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן האם התפנה מקום ביומנו המאפשר בכל זאת את הקדמת חלק ממועדי ההוכחות.

הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך החל מיום 4.12.08 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 7045/08 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.