בש"פ 982/03 עדנאן בן מחמד אל סענא נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בבאר שבע נטען, כי בתאריך 10.8.02, בשעה 05:00 לערך, גנב העורר מכונית, ובעת שנהג בה הוא נדרש על ידי שוטרים לעצור. הוא התעלם מדרישת השוטרים והמשיך בנסיעה מהירה, תוך שהוא נוגח עם רכבו מכונית משטרתית שהוצבה כדי לחסום את דרכו. מכאן ואילך התפתח מרדף, שבמהלכו נהג העורר במהירות גבוהה ותוך ביצוען של עבירות תעבורה נוספות. לבסוף, איבד העורר את השליטה ברכבו, התנגש בקיר, ואז נטש את הרכב והחל להימלט רגלית, אך שוטרים שדלקו אחריו לכדו אותו.

בגין כל אלה ייחסה המשיבה לעורר עבירות של גניבת רכב, מעשה פזיזות ורשלנות, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

כתב האישום הוגש לבית משפט השלום בתאריך 1.8.02, ולאחר מספר ימים החליט בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים. בהמשך הוגשו בקשות לעיון חוזר בהחלטת המעצר, אותן דחה בית המשפט, בין היתר, לאור מסקנתו של שירות המבחן כי אין בחלופות המוצעות על יד העורר למנוע את מסוכנותו. על ההחלטה האחרונה בעניין זה שניתנה בחודש נובמבר 2002, הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. במסגרת החלטתו, סקר בית המשפט את הראיות שבידי המשיבה, ואף הוא הגיע למסקנה כי יש בראיות אלו כדי לבסס את הנטען בכתב האישום. מבית המשפט לא נעלמו הסתירות בגרסאותיהם של עדי התביעה, אך הוא סבר שאין באלו כדי לכרסם בתמונה המפלילה הכוללת.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי נסיבות ביצוען של העבירות מצביעות על התנהגות פרועה של העורר, אשר סיכנה משתמשים אחרים בדרך, ובעיקר שוטרים. זאת ועוד, ניסיונו של העורר לברוח מידיהם של אנשי החוק, מצביע על חשש שאם ישוחרר הוא עלול להימלט מאימת הדין, ובכל לסכל את קיום משפטו. לאור כל אלה קבע בית המשפט המחוזי כי אין מנוס מלהוסיף ולהחזיק את העורר המעצר, ובהחלטה אחרונה זו עוסק הערר שבפני.

עיינתי בטיעונו המפורט של בא-כוח העורר, ונתתי את דעתי לאותן סתירות שעל פי השקפתו מכרסמות בעוצמתן של ראיות המשיבה, אך לא שוכנעתי כי יש באלה כדי לערער את ההנחה שהחשד שדבק בעורר כמבצען של העבירות שיוחסו לו, חשד שווא הוא. אם תוסיף לאלה את עברו הפלילי של העורר, ואת הדרך בה נהג תוך ניסיונו להימלט מהשוטרים, אינך יכול שלא להגיע למסקנה כי הדרך האחת למנוע את מסוכנתו היא במעצר ממש.

אכן, בשמיעת משפטו של העורר חל שיהוי ניכר, אך מפיהם של באי-כוח הצדדים למדתי כי הדיון עתיד להתחדש במהלך חודש פברואר 2003, וכל שנותר לי הוא לקוות שההליכים יימשכו מכאן ואילך במהירות, כדי שניתן יהיה לסיים את משפטו של העורר בהקדם.

הערר נדחה.