בש"פ 9825/04 מדינת ישראל נ. סלים מסעוד

1.

בקשה להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים לתקופה של תשעים יום מיום 7.11.04.

2.

כנגד המשיבים ושניים נוספים הוגש כתב אישום המייחס לכל החמישה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושוד בחבורה. למשיב 1 מיוחסת בנוסף - עבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס, למשיב 2 - עבירה של גניבה מתוך רכב ולמשיב 3 - עבירה של תקיפת סתם.

3.

מעובדות כתב האישום עולה פרשה חמורה ביותר. המתלוננת בת כ – 19 וידידה – המתלונן נסעו לעיר לוד על מנת לרכוש מנת סם לשימוש עצמי. כשראו ניידת משטרה ביקשו לחזור על עקבותיהם. אז פנה המשיב 2 מיוזמתו אל המתלוננים והציע כי יסייע להם לרכוש את הסם, הוא עלה לרכבם של המתלוננים, הוביל אותם ברחובות העיר לוד, עד אשר הגיעו לסמטה. שם הצטרף אליו הנאשם 1, זאת לאחר שהשניים קשרו קשר לגנוב את רכבם של המתלוננים באמצעות תחבולה, בה יובילו את המתלוננים למקום מבודד באמתלה של חיפוש אחר סוחר סמים ויגנבו את הרכב. באותו מעמד סיכמו הנאשמים עם אחרים כי תמורת גניבת הרכב יקבלו הנאשמים 4,000 ₪, אותם יחלקו ביניהם ואת הרכב יעבירו לאחר. בהמשך מתאר כתב האישום התעללות מתמשכת במתלוננים. תחילה הכה המשיב 3 את המתלונן בעודו ישוב ברכב, אז, הוצאו המתלוננים מהרכב והנאשמים החלו, יחד עם אנשים נוספים, לסטור למתלונן ולחפש על גופו. בשלב זה, נכנסו שניים, שזהותם אינם ידועה, לרכבם של המתלוננים ונעלמו עם הרכב. הנאשם 1 החל לגעת בגופה של המתלוננת בניגוד לרצונה ועל אף התנגדותה ביצע בה מעשה מגונה בזמן שנאשם נוסף מונע מהמתלונן לעזור למתלוננת וכל זאת כאשר המשיב 2 נוכח במקום. לאחר מכן, ובמשך כחצי שעה, נסעו המשיב 3 ואחרים מסביב למתלוננים תוך נסיעה פרועה, בעוד המתלוננים עומדים מפוחדים ללא יכולת להימלט מהמקום. בהמשך חזרו האחרים עם רכבם של המתלוננים, המתלוננים הועלו על הרכב ונלקחו למקום אחר, מבודד, שם פורקו מהרכב האיתורן והרדיו ונגנבו על ידי המשיב 2. המתלונן הוצא מן הרכב ושלושה מן הנאשמים, ביניהם המשיב 1, ביצעו במתלוננת עבירות מין חמורות אחד אחרי השני כשהמשיב 1 ביצע במתלוננת מעשה סדום ואף החדיר את איבר מינו לפיה חרף התנגדותה. לאחר כל זאת אחד הנאשמים ניגש למתלונן והכה אותו והמשיב 3 פנה למתלונן וביקש את רשותו לקיים יחסי מין עם המתלוננת. מכתב האישום עולה כי מסכת ההתעללות נמשכה כשעתיים ובסופה, כפי שסוכם מראש עם הנאשמים, נשדד הרכב ובו תיקה של המתלוננת, ארנקה ומכשיר טלפון נייד.

בעת ביצוע המעשה היו המשיבים בני 17 וגם ביום הגשת כתב האישום היו המשיבים קטינים.

4.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשת מעצר עד תום ההליכים כנגד כל המעורבים בפרשה. בית המשפט המחוזי הורה על הכנת תסקיר מבחן בנוגע לשלושת המשיבים. בעניינו של המשיב 1, לא נמצאה מסגרת טיפולית מתאימה וחלופת המעצר היחידה שנמצא מתאימה הייתה בבית דודו של הנער, חלופה ששירות המבחן מצאה כחלופה מתאימה. אשר למשיב 2 - בתסקיר הראשון בעניינו ציין שירות המבחן כי החלופה המוצעת, בבית הוריו בלוד, אינה מתאימה ולאור העובדה כי לא נמצאה כל חלופה אחרת נמנע שירות המבחן מלתת המלצה בעניינו. בתסקיר משלים מצא שירות המבחן את בית דודתו של המשיב 2 ביפו כחלופת מעצר הולמת, והמליץ, בנוסף, לאפשר לו להגיע לפגישות בשירות המבחן. לגבי המשיב 3 שירות המבחן כבר המליץ בעבר (בהקשר לעבירות קודמות) על שילובו במסגרת חסות נוער והוא עדיין נמצא ברשימת המתנה להשתלבות במעון "אחווה" בעכו. בתסקיר צוין כי למרות שמשיב זה הגיע לרוב הפגישות עם שירות המבחן, שיתוף הפעולה שלו היה דל. בעניינו של משיב זה לא מצא שירות המבחן חלופת מעצר מתאימה ועל כן לא ניתנה המלצה בענייננו.

5.

ביום 7.12.03 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של כל הנאשמים בפרשה, ביניהם שלושת המשיבים, עד תום ההליכים.

המשיבים 2 ו- 3 ערערו על החלטת המעצר. בית משפט זה (השופט א' א' לוי) דחה את עררו של המשיב 2 וקבע כי די בעבירות שיוחסו לו, אשר אומנם אינן כוללות עבירות מין, כדי ללמד עד כמה חמורה הסכנה הנשקפת ממנו לציבור, שכן הוא, ולא אחר, יזם את שוד הרכב. גם עררו של המשיב 3 נדחה על ידי בית משפט זה (השופטת מ' נאור), לאחר שנקבע כי מעורבותו בשוד מצביעה על מסוכנותו בהיותו חלק מחבורה שחברה יחד לשדוד את המתלוננים בכוח ואיומים.

ביום 16.8.04 האריך בית משפט זה (השופט ס' ג'ובראן) את מעצרם של שלושת המשיבים ב- 90 יום נוספים. בהחלטה נקבע, כי חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות למשיבים, עברם הפלילי של המשיבים 2 ו- 3, ומצבו של התיק, מצדיקים את הארכת המעצר.

היום עומדת בפני בקשה להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים.

6.

לטענת המבקשת, מסוכנותם של המשיבים נלמדת מן המעשים המיוחסים להם כמו גם נסיבות ביצועם. לטענתה, התארגנות המשיבים בצוות עברייני גדול, תוך שיתוף פעולה עם אחרים, בזמן קצר, ביעלות ובתחכום, מלמדת על נועזותם ומסוכנותם הממשית, מסקנה שלגבי המשיבים 2 ו- 3 נתמכת גם בהרשעותיהם הקודמות. על כל זאת מוסיפה המבקשת ומציינת כי המשפט מתקרב לסיומו, כאשר ההגנה אמורה להגיש סיכומיה ביום 18.11.04.

7.

בא כוחו של המשיב 1 הדגיש בדבריו את התמשכות זמן המשפט וטען כי נוכח עברו הפלילי הנקי של משיב זה ניתן להפיג את מסוכנותו בחלופת המעצר, שעליה אף המליץ שירות המבחן, בבית דודו. המשיבים 2 ו- 3 טענו כי העבירות המיוחסות למשיבים אלה פחותות בחומרתן מהעבירות המיוחסת ליתר הנאשמים בפרשה, שכן הם אינם מואשמים בעבירות המין שבוצעו במתלוננת, וכי המאסר הצפוי להם, באם יורשעו, לא יעלה על התקופה בה הם כבר עצורים. לפיכך, לטענתם, יש לשחררם לחלופת מעצר. בא כוח המשיב 2 טוען, כי בחלופה המוצעת יש כדי להפיג את מסוכנותו של משיב זה שכן החלופה היא ביפו בעוד משפחת המשיב נמצאת בלוד. לטענת בא כוח המשיב 3, עצם העובדה כי האישום עוסק בפעילות בחבורה, שחרורו של המשיב 3 למעצר בית, בו ישהה לבד מיתר החבורה, יש בו כדי להפיג את מסוכנותו.

8.

אשר למשיב 1, אני סבור שמסוכנותו של משיב זה, חרף היעדר עבר פלילי, גבוהה מאוד. זאת, לאור העבירות החמורות המיוחסות לו, אשר כוללות, בנוסף לעבירות המיוחסת לכלל הנאשמים – קשירת קשר לביצוע פשע וכן ביצוע שוד – עבירות החמורות לכשעצמן, עבירה של מעשה סדום בנסיבות אינוס כאשר המעשה בוצע לכאורה דקות ספורות לאחר שחברו, נאשם נוסף בכתב האישום, ביצע במתלוננת עבירות מין גם הוא. בנסיבות אלו, אני סבור כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו של המשיב 1 אלא במעצר מאחורי סוגר ובריח.

9.

בעניינם של המשיבים 2 ו- 3, יש להביא בחשבון את העובדה שחלקם בפרשה אכן קטן באופן משמעותי מחלקם של הנאשמים האחרים, שכן לאלו אין מיוחסות עבירות המין החמורות שבוצעו במתלוננת. עם זאת, גם כך, אני סבור שמסוכנותם של משיבים אלה רבה. זאת, לאור עבירות השוד בחבורה המיוחסת לשניהם, שהיא אחת העבירות החמורות עלי ספר החוקים, שעונשה המרבי עומד על 20 שנות מאסר, שעליה נוספו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה מתוך רכב (לגבי משיב 2) ותקיפה סתם (לגבי משיב 3). עבירות אלה בוצעו, לכאורה, תוך הפעלת אלימות (סעיף 12 לכתב האישום – לגבי שני המשיבים וסעיף 11 – לגבי המשיב 5), שהיא יסוד מובנה בעבירת השוד. באי כוחם של המשיבים 2-3 טענו, כשיקול לדחיית הבקשה, כי עונש המאסר שיוטל על המשיבים, אם אלה יורשעו בדינם, אינו אמור, בכל מקרה, לעלות על תקופת מעצרם עד כה. לא אביע דעתי, במסגרת זו, על גזר הדין הצפוי למשיבים באם יורשעו, אך משהטענה הועלתה בהקשר הנוכחי, אסתפק בכך שאציין, כי בעיני הנחה זו של ב"כ המשיבים 2-3 נראית כבלתי מבוססת כלל ועיקר. אוסיף ואציין, שגם בהתעלם מעבירות המין, לא ניתן להתייחס למקרה זה כאל שוד רגיל. לעניין זה, מקובלת עלי טענתה של המבקשת כי מדובר בשוד הנמצא, מבחינת נסיבותיו, במדרג החומרה העליון של עבירות מעין אלה. זאת, לאור מסכת ההתעללות הקשה והמתמשכת שהמתלוננים עברו מידי החבורה, שהמשיבים היו נוכחים בה או בחלקה, והיו ערים לתרחישים שהיו במקום (ראה עמ' 6 להחלטתו של השופט גורפינקל מיום 7.12.03), שעליה עמדה גם השופטת נאור בהחלטתה בעניין הארכת מעצרו של המשיב 5. מימד נוסף של חומרה נודע למעשים המיוחסים למשיב 2, עליו עמד השופט לוי בהחלטתו בעניין מעצרו של זה עד תום ההליכים. זאת, משום ש"היה זה העורר ולא אחר אשר יזם את שוד הרכב, ועל פי קריאתו החלו להתקבץ שותפיו האחרים למעשה". אם לא די באלה, יוזכרו גם הרשעותיהם הקודמות של המשיבים 2 ו – 3, המחזקות את המסקנה בדבר המסוכנות הנשקפת מהם לציבור.

כל אלה מעידים על מסוכנותם הרבה של המשיבים, שאותה לא ניתן להפיג בחלופת מעצר.

10.

לאור האמור אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של המשיבים לתקופה של 90 ימים, החל מיום 7.11.04, או עד למתן פסק דין, הכל לפי המוקדם.