בש"פ 9826/09 שחף אמסלם נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית משפט השלום בנצרת. כתב האישום כולל בנוסף לעורר שני נאשמים נוספים. על פי הנטען בכתב האישום, ביצע העורר עבירות של גניבת מקנה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, היזק בזדון, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות לרכב לביצוע פשע. כמו כן נטען שהוא אף ביצע עבירה של הדחה בחקירה. לשני הנאשמים האחרים מיוחסות אף עבירות נוספות. המשיבה עתרה למעצר עד תום ההליכים של כל השלושה ואכן הוחלט לעוצרם. לגבי העורר ההתפתחויות בעניין המעצר היו כדלקמן: לאחר שבית משפט השלום הורה על מעצר עד תום ההליכים הוגש ערר. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני) החליט כי יוגש תסקיר והורה על החזרת העניין לבית משפט השלום. בעקבות הגשתו של התסקיר התקיים דיון ובית משפט השלום החליט שאין לעשות שימוש בחלופת מעצר. ערר נוסף שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה (על ידי כבוד השופט י' אברהם). על כך הערר שלפניי.

2.

השאלה היחידה שיש לתת עליה את הדעת היא האם יש מקום לעשות שימוש בחלופת מעצר. כאמור, שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של העורר. מן התסקיר עולה כי מדובר בצעיר בן 26 שנים, נשוי ואב לשלושה ילדים. שירות המבחן ציין כי המשך המעצר עלול לפגוע בעורר, ולאור התרשמותו החיובית מן החלופה שהוצעה, המליץ לשחרר את העורר למעצר בית בבית חמותו, כולל פיקוח באמצעות איזוק אלקטרוני. יצוין, שבהחלטתו של בית משפט השלום שניתנה לאחר הגשת התסקיר נאמר כי יהיה מקום לפנות בבקשה לעיון חוזר לאחר שעד התביעה המרכזי יעיד בפרשה.

3.

כתב האישום הוגש בחודש ספטמבר 2009. עד כה טרם נשמע ולוּ עד אחד. הסניגור המלומד הפנה לפרוטוקול דיון שנערך בבית משפט השלום בהליך העיקרי ביום 7.12.09. מן ההחלטה שניתנה באותו יום עולה, כי המשיבה כנראה טרם המציאה את כל חומר הראיות לידי הסניגוריה. לאור דברים אלה קשה להעריך מתי תחל שמיעת הראיות. אין צורך לומר שעבירה של גניבת מקנה, ובמקרה זה מדובר על גניבה של עשרות כבשים, אינה עבירה רגילה של גניבה אלא יש בה פן מיוחד של חומרה. יחד עם זאת, אין מדובר בעבירה שהעונש שניתן להשית לגביה הוא עונש חמור ביותר. יש אף לזכור שמדובר בהליך פלילי המתנהל בבית משפט השלום. נראה לי שהאיזון הנכון יימצא על דרך ההוראה הבאה: היה ועדותו של העד העיקרי סעיד הייבי לא תישמע תוך 45 ימים, ובהנחה שהעיכוב לא ינבע מן ההגנה, יהיה מקום לשקול שחרור לחלופה עליה המליץ שירות המבחן על יסוד בקשה לעיון חוזר.

4.

לפיכך הנני דוחה את הערר בכפוף להערה הנזכרת באשר לשמיעת עדותו של סעיד הייבי.