בש"פ 9835/01 חסן גמיל נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שלושה אישומים של סחר בסם מסוכן ואישום אחד על החזקת סמים מסוכנים. שלושת האישומים בסחר מתייחסים לחודשים יוני ויולי 2001, ומדובר בהם בסחר בכמויות של 0.227, 0.3951 ו- 0.2003 גרם נטו של הרואין ואילו האישום בהחזקת סם נוגע לכמות של 0.6073 גרם נטו של הרואין, ומתייחס לחודש ספטמבר 2001.

2.בית משפט השלום מצא כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, וקבע כי בהינתן טיב העבירות בהן הוא מואשם מתקיימת עילת מעצר בעניינו. עם זאת, הוא מצא כי אין מקום לשחרורו בחלופת מעצר הן נוכח עבירות אלה והן לאור עברו הפלילי המכביד, וקיום 3 מאסרים על תנאי ברי הפעלה כנגדו. במסגרת הדיון עלתה משאלתו של העורר לעבור תהליך גמילה ואף הוחל בפעולות מסוימות לקידום מטרה זו, אולם בית המשפט, מצא כי אין מקום לכך בהינתן מכלול נסיבות הענין והחליט על מעצרו עד תום ההליכים.

בערר שהוגש בענין זה הלך בית המשפט המחוזי בדרכו של בית משפט השלום ואימץ את החלטתו לעצור את העורר עד תום ההליכים.

3.בערר בפני בית משפט זה התמקד הסניגור בנושא טיפול הגמילה ועתר לאפשר לנאשם להשלים את הבדיקות הנחוצות לצורך כך ולהותיר מירווח של אפשרות כי אם תעלינה הבדיקות תוצאות חיוביות וינתן תסקיר משלים חיובי מצד שירות המבחן כי אז תישקל שוב אפשרות העברתו של העורר לטיפול גמילה במסגרת מתאימה.

באת כוח המדינה הציגה בפני בית המשפט את השיקולים התומכים והנוגדים לנתיב שהוצע על ידי ההגנה לכוון את העורר לטיפול גמילה בשלב זה. היא עמדה על אופי העבירות נשוא האישומים, על עברו הפלילי המכביד של העורר ועל העובדה כי העורר לא נמצא במהלך תהליך גמילה קודם ערב מעצרו אשר עשוי להצביע על סיכוי טוב להצלחה. מאידך, היא ציינה כי מדובר באדם מבוגר יחסית, הצורך סמים שנים רבות, והעבירות המיוחסות לו כאן הן סחר והחזקה של כמויות קטנות של הרואין הקשורות, ככל הנראה, למנגנון צריכתו את הסמים. בהגינותה הרבה, השאירה עו"ד חולתא את ההכרעה בבקשת הסניגור בנושא טיפול הגמילה לשיקול דעת בית המשפט ולא הביעה התנגדות למיצוי הליך של בחינת התאמתו של העורר למסגרת טיפולית כאמור.

4.אכן, זהו מקרה קשה שיש לו פנים לכאן ולכאן. מדובר בנאשם שעברו הפלילי מכביד מאד בעבירות שונות, מהן עבירות סמים, ותלויים נגדו מאסרים על תנאי ברי-הפעלה. העבירות המיוחסות לו בתיק זה הן עבירות סחר בסמים ואחזקת סמים, שהן כשלעצמן, עבירות חמורות המעלות חזקת מסוכנות. אכן, העורר לא השתלב בהליך גמילה קודם למעצרו ואין כל בטחון שאם ישולב עתה בהליך כזה יעמדו לו כוחותיו לעבור אותו בהצלחה; אין גם לדעת אל נכון מהי רמת המוטיבציה שלו לקבל טפול גמילה משמעותי. מנגד, מדובר באדם כבן חמישים, אשר מעורבותו בעבירות נשוא כתב אישום זה קשורות ככל הנראה לצריכתו ומכאן הכמויות הלא גדולות, ביחס, של הסם בהן מדובר.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי המשפחה נחלצה לעזרה ומוכנה עתה לממן את טיפול הגמילה, וכי חלק מהבדיקות לצורך קליטה ב"אשפוזית" בחיפה כבר נעשו. בנסיבות הענין, ונוכח העדר התנגדותה של התביעה לראות מקרה זה כמקרה חריג לכלל, נראה כי ראוי למצות בחינה נוספת של אפשרות הפנייתו של העורר להליך של גמילה. לאור זאת, אני מורה כדלקמן:

(א) העורר ישאר במעצר עד תום ההליכים בכפוף לאמור להלן;

(ב) הענין יחזור לבית משפט השלום בעכו;

(ג) תינתן לעורר האפשרות להשלים את כל הבדיקות הנדרשות לצורך בירור התאמתו להיקלט ב"אישפוזית" בחיפה לצורך תחילת הליך גמילה.

(ד) לאחר ביצוע הבדיקות, ואם ובמידה שיתברר כי התפנה מקום ב"אשפוזית" וישנה נכונות לקלוט את העורר למסגרת זו, יוגש תסקיר מבחן משלים אשר יסקור את מידת התאמתה של מסגרת הגמילה לנתונים העדכניים של העורר כפי שיגובשו עד אז.

(ה) על רקע הנתונים שיובאו, ולאחר שישמע את טענות הצדדים ושירות המבחן, יתן בית משפט השלום את החלטתו.

בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.