בש"פ 9873/04 אבי אבו עזיז נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ואגו ) מיום 2.8.04 אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. על פי הנטען בכתב האישום, העורר, אסיר בכלא "דקל" שעמד בפני שחרור, תקף את אחד האסירים האחרים בכלא (להלן: המתלונן ) באמצעות מכשיר חד. כתוצאה מהדקירה, כך נטען, נגרם למתלונן חתך עמוק בלחיו, שבעקבותיו נלקח המתלונן לבית חולים ולחיו נתפרה.

יחד עם כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט הורה על מעצרו של העורר כמבוקש. בהחלטתו עמד בית המשפט על מסוכנותו של העורר וכן על עברו הפלילי המכביד. עוד ציין בית המשפט כי העורר מכור לסמים, אך אין אפשרות לשחררו לחלופת מעצר שתבוסס על טיפול גמילה במוסד סגור נוכח החשש שחלופה מעין זו לא תאיין את מסוכנותו של העורר.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. יצוין כי העורר כתב את הערר וייצג את עצמו בעת הדיון בפניי נוכח חילוקי דיעות שנתגלעו בינו לבין באת-כוחו, אשר ייצגה אותו מטעם הסנגוריה הציבורית. בעררו טוען העורר כי אין ראיות לכאורה להוכחת העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. מנגד, טוענת באת-כוח המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה שיוחסה לעורר נוכח עדויותיהם של המתלונן ושל קצין הביטחון אשר הוזעק למקום האירוע והוביל את המתלונן לבית החולים. כן טענה באת-כוח המדינה כי קיים צילום של האירוע. הצילום אמנם אינו ברור, אך על פי הנטען ניתן לזהות בו את העורר מבצע תנועה של חיתוך.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. באשר לקיומן של ראיות לכאורה, שוכנעתי כי הראיות עליהן עמדה באת-כוח המדינה מקימות תשתית לכאורית להוכחת האישום אשר יוחס לעורר. בהתקיים ראיות לכאורה, שוכנעתי כי קמה עילת מעצר נגד העורר, נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו, כפי שהיא נלמדת מהמעשה המיוחס לו בכתב האישום. בית משפט זה עמד לא אחת על כך שביצוע מעשי אלימות באמצעות נשק קר מעיד על מסוכנות רבה, המצדיקה מעצר עד לתום ההליכים. עוד יצוין כי המסוכנות הנשקפת מן העורר נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעה ב-19 עבירות ובהן, בין היתר, עבירות אלימות. ב נסיבות אלו, נראה כי אין ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה.

אשר על כן, דין הערר להידחות.