בש"פ 9878/03 מדינת ישראל נ. אבי תקווה

בפני בקשה לעיון חוזר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, (להלן: חוק המעצרים), בהחלטתי מיום 02.11.03, שניתנה בבש"פ 9344/03, לפיה נדחתה בקשת המדינה, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים החל מיום 29.10.03 או עד למתן פסק-דין בעניינו.

אחד השיקולים המרכזיים שהביאו אותי שלא להיעתר לבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב, היה חוסר האפשרות להעיד את שותפו, ירון כנפו, וזאת לאור הילכת קינזי (ראה ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל , פ"ד ל(2) 477). בין היתר, ציינתי בהחלטתי מיום 02.11.03, כי:

"במקרה שבפני אין חולק על חומרת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום, ולדידי, מסוכנותו לציבור לא פחתה מאז הארכת המעצר הקודמת, ולו היו הדברים מתנהלים בדרך אחרת הייתי מורה על הארכת המעצר, אלא שבאיזון בין המסוכנות של המשיב, והחשש שישבש מהלכי משפט מחד לבין זכותו למשפט מהיר בהיותו עצור מאחורי סורג ובריח, כמצוות סעיף 61 לחוק המעצרים מאידך, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, ובעיקר עקב חוסר האפשרות להעיד את שותפו של המשיב בתקופת הארכת המעצר המבוקשת, זכותו של המשיב למשפט מהיר על העליונה".

אך, ביום 02.11.03, מועד מתן החלטתי בבש"פ 9344/03, התקיים דיון במשפטו של ירון כנפו, שותפו של המשיב, בבית המשפט המחוזי בחיפה. במהלך הדיון הורשע כנפו על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 03.11.03 אימץ בית המשפט המחוזי את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגזר על כנפו חמש שנות מאסר, מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל וקנס של 30,000 ש"ח.

לאחר שמשפטו של כנפו הגיע לסיומו ניתן כיום להעידו במשפטו של המשיב, ויש בכך כדי לקדם את שמיעת הראיות בתיק באופן משמעותי עוד בהארכת המעצר המבוקשת.

לדידי, יש בדברים המתוארים לעיל כדי להוות נסיבה חדשה, אשר יש בה כדי להביא לשינוי בהחלטתי מיום 02.11.03. החלטתי הנ"ל התבססה, כאמור לעיל, בעיקר על התמשכות ההליכים הפליליים במשפטו של כנפו ואי הוודאות לגבי מועד העדתו במשפטו של המשיב, אך לאור העובדה, כי חל שינוי משמעותי במשפטו של כנפו, בכך שהוא למעשה בא על סיומו, יש בכך כדי להביאני לשקול מחדש את החלטתי מיום 02.11.03, כפי שקבעתי לעיל.

אשר על כן, אני מחליט בזה לבטל את ההחלטה מיום 02.11.03, לקבל את בקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים שמניינם מיום 29.10.03 או עד למתן פסק דין בת.פ. 454/02 בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם מבין המועדים.

יחד עם זאת, ער אני לעובדה, כי נקבעו רק שתי ישיבות בעניינו של המשיב במהלך תקופת המעצר המבוקשת, ויוצא מכך, כי כנראה, פרשת שמיעת הראיות בתיק לא תסתיים בשתי הישיבות הנ"ל. על כן, על המדינה להגיש לאלתר בקשה לבית המשפט המחוזי להוספת מועדים לשמיעתו של המשפט במהלך התקופה הקרובה על מנת לנצל את תשעים הימים בהארכה המבוקשת בצורה יעילה, ואני ממליץ בזה בפני בית המשפט המחוזי לעשות מאמצים כדי להיעתר לבקשה זו.