בש"פ 9881/01 יניב אלון נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט גורפינקל) מיום 12.12.01 (ב"ש 92941/01) בה קיבל את ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ברודי) מיום 10.12.01 (ב"ש 1512/00) והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.העורר הואשם בהחזקת סם שלא לשימוש עצמי ובעשיית עסקה בסם. מיוחס לו כי ביום 28.11.01 קיבל לידיו סך של 500 ש"ח תמורת הבטחה כי יספק לנותן התמורה סם מסוג הרואין. בהמשך לכך חזר למקום הימצאו של נותן התמורה כשבידו הרואין במשקל 1.3 גרם ברוטו ואז נתפס על ידי המשטרה. בית משפט השלום קבע כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אמו בתוספת תנאי ערבות שונים.

בערר שהוגש על החלטה זו החליט בית המשפט המחוזי להתערב בקביעת בית משפט השלום והורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר, זאת נוכח העובדה כי אין מדובר בעבירה של אחזקת סם לצורך עצמי בלבד, אלא בעבירה הכורכת גם אספקה לאחרים. מכאן הוא סבר כי למסוכנותו של העורר לא ניתן מענה בחלופת המעצר שהוצעה ואין לשחררו אלא אם תימצא חלופת מעצר על דרך שהייה במוסד גמילה סגור.

3.בא כוח העורר טוען בערר שבפני כי אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם מבקש הוא כי תישקל פעם נוספת חלופת המעצר שהוצעה בבית אמו של העורר. הוא ציין את גילו הצעיר של הנאשם ואת העובדה כי הוא צורך סמים מזה שנים ולחילופין, ביקש להשאיר פתח ואפשרות לעורר לפנות לבית המשפט אם וכאשר תימצא אופציה נוספת לחלופת מעצר. לשאלת בית המשפט באשר לנכונות העורר לעבור טיפול גמילה במוסד טיפולי השיב בא כוחו כי נכון לעת זו אין נכונות אמיתית מצד מרשו להשתלב בתהליך טיפולי ממשי.

באת כוח המשיבה מתנגדת לשחרור העורר בחלופת מעצר על רקע אופי העבירות בהן הוא מואשם ועל רקע עברו הפלילי המכביד ונוכח החשש כי שחרורו יביא להמשך פעילותו בתחום הסמים תוך עירוב אחרים בכך.

4.נתתי דעתי לטיעוני הצדדים על רקע מכלול נסיבות הענין ובאתי לכלל מסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין מנוס מהשארת העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו. מסוכנותו של העורר מכוונת לא רק כלפי עצמו אלא גם כלפי זולתו והדבר עולה מאופי האישומים נשוא כתב האישום שהוגש נגדו. המדובר איננו בהחזקת סם לצריכה עצמית בלבד אלא גם בביצוע פעולות של העברת סם לאחרים, על הנזק והחומרה המתלווים לכך. יתר על כן, לעורר, חרף גילו הצעיר (כבן 21), גליון הרשעות קודמות מכביד ביותר. מאז 1995 הוא עבר עבירות שונות, בהן הפרת הוראות חוקיות, בריחות ממעצר וממשמר חוקי, פריצות וגניבות. כן עבר עבירות אלימות וסמים, כאשר באלה כלולות גם עבירות סחר בסמים. הוא ריצה עונשי מאסר ובעת ביצוע העבירות נשוא אישום זה תלוי כנגדו עונש מאסר על תנאי בר הפעלה של 18 חודשים. בנתונים אלה, שחרורו של העורר לחלופת מעצר בית בבית אמו או במקום אחר איננו מתאים, משאין לתת בו אימון כי חלופה שתוחל כך תשיג את מטרת המעצר ותספק לציבור את ההגנה והבטחון הנדרשים מפני מסוכנותו. אופי העבירות שנעברו על ידי העורר והחשש המיידי מהישנותן עקב התמכרותו לסמים קשים מעמידים בספק גדול את יעילות חלופת מעצר בית בעניינו.

כבית המשפט המחוזי, כן גם אני תהיתי האם לא היה זה מן הראוי לנסות ולנתב את העורר לכיוון של הליך גמילה במוסד טיפולי מתאים בהינתן גילו הצעיר והחשיבות המיוחדת במציאת מסלול שיקומי העשוי להצילו מהידרדרות נוספת. לדאבון לב, תשובת בא כוחו של העורר לאפשרות זו הינה כי מרשו אינו בשל בשלב זה להשתלב בהליך טיפולי ולכן נתיב זה אינו ישים נכון לעת זו, ומכאן שגם לא נתבקש תסקיר מעצר בנדון.

לאור האמור, אין מנוס ממעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, משמסוכנותו לשלום הציבור נותרת בעינה גם אילו שוחרר לחלופה של מעצר בית בהינתן התמכרותו לסמים קשים ונטייתו העבריינית הכרוכה בכך.

הערר נדחה.