בש"פ 990/00 גוזף בוזוקשווילי נ. מדינת ישראל

העורר מואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות, ירייה בשטח מגורים ונשיאת נשק שלא כדין. לבקשת המדינה, נעצר העורר עד תום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי קיימות ראיות לכאורה מספיקות.

על-פי כתב-האישום, כשבוע לאחר שהגיע לישראל כתייר מגרוזיה, גנב העורר את תיקו של המתלונן מתוך רכבו, שעה שמכוניתו של המתלונן עמדה ליד מתקן תקרים בתחנת-הדלק ברחוב יגאל אלון בתל-אביב. התיק שנגנב הכיל, בנוסף למספר יהלומים, כרטיסי-אשראי, פנקסי-שיקים ו100- ש"ח במזומן, גם אקדח. המתלונן, אשר הבחין בגניבת התיק, החל לרדוף אחר העורר, ביחד עם חברו, יצחק רחמים.

העורר ניסה להימלט מפניהם על אופניו, אך הם השיגוהו, והצליחו להפילו מאופניו. העורר הכה את המתלונן, וכאשר נפל התיק, תוך כדי המאבק, ונשמט ממנו האקדח, הלם העורר באקדח זה בראשו של המתלונן, והמשיך להימלט מהמקום. במהלך המרדף, אליו הצטרפו רודפים נוספים, ירה העורר באוויר.

בערר נטען, כי התשתית הראייתית שהציגה המדינה מוכיחה עבירה של גניבה בלבד, שכן לא היה קשר בין הגניבה למעשה האלימות, וכי העורר אף לא הבין כי קיים קשר כזה. לחלופין, מבקש העורר לקבוע לו חלופת מעצר, ומצביע על אחותו כמי שמוכנה לקבלו לביתה, למעצר-בית.

יש לדחות טענות אלה. העובדות המפורטות בכתב-האישום מושתתות על עדויות עדי ראיה, ולאמיתו של דבר, אף העורר לא חלק על עיקרן. מובן הוא, כי מעשי האלימות נעשו על-מנת לאפשר את ביצוע הגניבה. כלומר, משנגנב התיק, הפעיל העורר אמצעים אלימים, כדי לשמור את שלל הגניבה ברשותו.

התשתית הראייתית היא איפוא בעוצמה המספיקה למעצר עד תום ההליכים. כך גם אין מקום לחלופת מעצר. העורר הגיע לישראל כתייר, ולא עברו ימים רבים עד שהסתבך בעבירה פלילית חמורה. בכך הוכיח העורר את מסוכנותו, ואינני סבורה, כי מעצר-בית בבית אחותו מסיר את החשש לביטחון הציבור, חשש העולה ממעשיו של העורר.

הערר נדחה.