בש"פ 9900/04אברהם יוחננוב נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת נ' אהד ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירת רצח. הרקע למעשה היה, על פי הנטען בכתב האישום, סכסוך שפרץ בין חברו של העורר, צעיר בשם ארטיום, לבין צעיר בשם ניר לוי (להלן: המנוח ). בכתב האישום נטען כי על רקע סכסוך זה החליטו העורר, ארטיום וצעיר נוסף לגרום למותו של המנוח. השלושה קבעו להפגש עם המנוח בפארק הסמוך לביתם ובעת שהמנוח ירד מביתו על מנת ללכת לפגישה התנפלו עליו השלושה. על פי הנטען, ארטיום וארתור דקרו את המנוח בסכינים שהיו בידיהם והעורר הכה את המנוח בראשו באמצעות אלה. כתוצאה ממעשים אלו נגרם מותו של המנוח.

יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בבקשה נטען כי העורר הינו אחראי כמבצע בצוותא של הרצח יחד עם ארטיום וארתור (שהואשמו בכתב אישום נפרד ואשר לאחר מכן אוחד עם כתב האישום שהוגש כנגד העורר) וכי קיימות כנגד העורר ראיות המבססות לכאורה את האישום שהועלה כנגדו. כן נטען בבקשה כי מהמעשה החמור שבו מואשם העורר נשקפת מסוכנות ברמה גבוהה אשר אין ניתן להפיגה באמצעות חלופת מעצר.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה מפורטת סקר בית המשפט את הראיות השונות שהצטברו כנגד העורר וקבע כי הראיות הקיימות מבססות ברמה הלכאורית את אשמתו של העורר במעשים המיוחסים לו. כן קבע בית המשפט כי לנוכח המעשה שבוצע חזקה היא שמהעורר נשקפת מסוכנות ועל כן מתקיימת בעניינו עילת מעצר. בית המשפט המחוזי בחן את קיומה של חלופת מעצר אך שלל אפשרות זו לנוכח חומרת המעשים המיוחסים לעורר וכן החשש שהתעורר בעניינו בדבר שיבוש הליכי חקירה.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בעררו טען בא כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר הקושרת אותו למעשה הרצח. לטענתו, בית המשפט התעלם מהראיות המצביעות על חלקו השולי של העורר בארוע לרבות העובדה המוסכמת כי העורר לא דקר את המנוח בסכין, וכן התעלם מההודעות השונות שמסרו הנאשמים האחרים ואנשים נוספים ואשר מהן עלה כי העורר לא עשה דבר במהלך הארוע. בא כוח העורר הוסיף וטען כי הטענה כנגד מרשו בענין השימוש באלה כנגד המנוח עומדת בסתירה לממצאים הפורנזיים שנמצאו ואשר מהם עולה כי לא היה שימוש באלה בארוע. בא כוח העורר הוסיף עוד כי לעורר לא היה קשר לסכסוך שעמד ברקע המעשים והוא חשב שמטרת המפגש היא לערוך "סולחה" בין הנאשמים האחרים למנוח. לבסוף ציין בא כוח העורר כי מרשו עצור מזה שמונה חודשים ומשפטו טרם החל וזאת עקב הדחיות החוזרות והנשנות שנגרמו בשל בקשותיהם של באי כוח הנאשמים האחרים. כן ציין כי בעניינו של העורר הוכן תסקיר מעצר ובו המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר למעצר בית בתנאים מגבילים. מנגד, טען בא כוח המדינה כי יש לדחות את הערר. לטענתו, הראיות הקיימות בתיק מוכיחות לכאורה את המעורבות הפעילה של העורר במעשה הרצח. בא כוח המדינה ציין כי שני הנאשמים האחרים בפרשה מסרו בהודעותיהם המאוחרות גרסה המפריכה את הגרסה שהציג העורר בקשר למעשיו ביום הארוע וכן מסרו כי העורר הכה את המנוח בפניו באלה שהיתה בידו. משעומת העורר עם הודעות אלו הוא בחר לשמור על זכות השתיקה. בנוסף, בעימות שנערך בין העורר לארטיום צולם העורר כשהוא מסמן לארטיום בתנועות ידיים לשתוק ולא להגיד דבר. בא כוח המדינה ציין כי עתה קבועים שני מועדים בחודש דצמבר שבהם יישמעו ראיות וכי המדינה מקווה לסיים במועדים אלו את פרשת התביעה. באשר לדחיות שהיו בתיק ציין בא כח המדינה כי דחיות אלו היו בהסכמתם ולרצונם של הסניגורים והן נעשו במטרה להגיע להסדר כלשהו.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. נוכחותו של העורר בארוע נשוא כתב האישום אינה מוכחשת ונראה כי השאלה שבה חלוקים הצדדים היא מידת השתתפותו בארוע כאמור, בא כוח העורר טען כי העורר לא שותף בתכנית מוקדמת ולא היה הדוקר. בא כוח המדינה טען כי העורר נקט חלק פעיל במעשה ההמתה בכך שהיה לו חלק בתכנון המעשה ביחד עם הנאשמים האחרים ובכך שהכה את המנוח בפניו עם האלה שהיתה בידו. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ביחס למחלוקת זו הגעתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות המבססות לכאורה את טענות המדינה בדבר מידת מעורבותו של העורר בארוע. הגרסה הראשונה שמסר העורר ביחס למעשיו ביום הארוע נסתרה והנאשמים האחרים בפרשה מסרו הודעות אשר תומכות בגרסת המדינה ואשר בהן נאמר כי העורר הכה את המנוח בפניו עם האלה שהיתה בידו. משעומת העורר עם הראיות שלכאורה מפלילות אותו הוא בחר לשמור על זכות השתיקה ולא סיפק הסברים כלשהם. בנסיבות אלו כל שיש בפנינו בשלב זה הוא ראיות המדינה אשר מהן עולה לכאורה כי לעורר היה חלק מרכזי בארוע הנדון. באשר לעילת המעצר הרי שבהתחשב בחומרתה של העבירה ובתוצאה הקטלנית שנגרמה הרי שאין ספק כי מהעורר נשקפת מסוכנות של ממש וכי קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים. נוכח סוג העבירה, נסיבות ביצועה ונסיונו של העורר להשתיק את שותפו לעבירה בעת החקירה, אין ניתן למצוא חלופה שיהיה בה להשיג את תכלית המעצר. על כן, דין הערר להידחות.

יחד עם זאת, טענה אחת של בא כוח העורר הטרידה אותי ומדובר בטענה שעניינה האופן בו מתנהל משפטו של העורר עד כה. כאמור, העורר עצור מזה כשמונה חודשים ומשפטו טרם החל. ככל הנראה, היו אילוצים שגרמו לדחיות וגם הניסיונות למשא ומתן בין הצדדים בתיק גרמו לדחייתו. בדיון בפניי נטען כי כעת קבועות שתי ישיבות בתיק לחודש דצמבר אך לאחר מכן צפויה הפסקה של כשלושה חודשים בדיונים בתיק מטעמי בית המשפט ולכן הדיון אינו צפוי להסתיים בתום תשעת חודשי המעצר ואף לא בתקופת הארכה – אם תתבקש כזו, ואם יעתר בית המשפט לבקשה. התנהלות זו של המשפט מעוררת קושי רב ויש מקום לבחון אפשרויות לזירוז ההליכים המשפטיים בחודשים הקרובים. לעת הזאת אין עומדת בפניי השאלה אם יהיה מקום להארכת מעצרו של העורר ולפיכך לא אנקוט עמדה בענין זה.

הערר נדחה.