בש"פ 9920/03 מדינת ישראל נ. אלכסנדר סטקלר

1.על המשיב הוגש בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נחבל המשיב – שהוא חסר בית – במהלך קטטה בינו לבין חסרי בית אחרים, ביניהם איגור קוסיאצ'קו (להלן – "המנוח"). כשבוע ימים לאחר מכן, אחרי חילופי דברים בין המשיב לבין המנוח, שפך המשיב בנזין על ראשו של המנוח, שהיה שרוע על ספסל, הצית אותו באמצעות מצת ונמלט מן המקום. למנוח נגרמו כוויות קשות בכל חלקי גופו, הוא הובהל לבית החולים ונפטר אחרי שלושה ימים. בית המשפט המחוזי (כב' השופט צ' גורפינל), בהחלטתו מיום 21.10.02, ציוה לעצור את המשיב, בהסכמת באת כוחו, עד תום ההליכים. משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים הארכתי בהחלטתי מיום 25.5.03, את תקופת המעצר בתשעים ימים. משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה האריכה חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, בהחלטתה מיום 17.8.03, את תקופת המעצר בתשעים ימים נוספים. משלא נסתיים המשפט גם תוך תקופת ההארכה השניה מבקשת המדינה להאריך את המעצר בתשעים ימים החל ביום 21.11.03.

2.אך למותר לחזור ולעמוד כאן על מסוכנותו של המשיב, שעליה עמדתי בהחלטתי הקודמת מיום 25.5.03, וכן עמדה חברתי השופטת ד' ביניש בהחלטתה מיום 17.8.03. כפי שאמרתי שם, המשיב הוא כבן 37 שנים ועלה לישראל מרוסיה בשנת 1994. חוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה לגביו ביום 17.9.02, מגוללת פרשת חיים אומללה, אישפוזים פסיכיאטרים שראשיתם בהיותו כבן 8 שנים, שתיינות שהחלה בגיל 14, אלכוהוליזם כרוני, מעורבות במעשי אלימות והסתבכות בפלילים בחו"ל ובישראל. טיפול גמילה מאלכוהול בישראל לא צלח. די באלה כדי להראות שמן המשיב נשקפת סכנה לציבור, לפחות בזמן שהוא שתוי. סיכון זה נתממש באופן מחריד כאשר שפך המשיב דלק על המנוח והציתו. כנגד הסיכון עומדת התמשכותו היתרה של המשפט. שמיעת ההוכחות התחילה רק ביום 22.6.03, אחרי מספר דחיות של הדיון, לפי בקשת הסנגוריה, ושבע ישיבות תזכורת בשל החלפת הרכב. במשך התקופה שחלפה מאז התקיימו רק ישיבות הוכחות ספורות. ישיבה נוספת, לסיום עדויות התביעה וההגנה, נקבעה ליום 1.1.04. יצויין שבא כוח התביעה הודיע כי אם לא יעלה בידיו להעיד את עד התביעה האחרון – שגם הוא חסר בית ("הומלס") כמו המשיב – יוותר על עדותו.

3.אכן, נקודת האיזון בין המסוכנות לבין התמשכות ההליכים משתנה ככל שמתארכת התקופה שבמהלכה נתון נאשם במעצר. השיקולים שהצדיקו את מעצרו של נאשם בתחילה, לא תמיד כוחם יפה להצדיק את מעצרו אחרי שחלפו תשעה חודשים ובוודאי אחרי שחלפו חמשה עשר חודשים, כמו בפרשה שלפנינו (ראו הדיון בסוגיה זאת בבש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' קאהר בן מוחמד צאעס , תקדין עליון 2003 (1), 20). ואף על פי כן נראה לי שכאן גוברת החובה להגן על הציבור על החובה להגן על חירותו של היחיד העבריין; אפילו קיים חשש, כדברי באת כוח המשיב, שהמשפט לא יסתיים במועד שנקבע בשל הקושי לאתר חסרי בית שבדעתה להעיד כעדי הגנה.

4.לפיכך אני מורה להאריך את תקופת מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 21.11.03 או עד מתן פסק הדין במשפטו בת"פ 1171/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.