בש"פ 9923/03 הישאם עטור נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל נאשם נוסף ( להלן: "הנאשם האחר ") הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של חטיפה לשם סחיטה ואיומים, מעשה מגונה, איומים, הדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, שיבוש מהלכי משפט, קשירת קשר לבצע פשע ותקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות. מתוך כתב האישום רב הפרטים והתאורים עולה פרשה של יחסים רומנטיים בין הנאשם האחר לבין המתלוננת, שבעקבות ניתוקם, ביוזמת המתלוננת, עשה הנאשם האחר את המעשים שביסוד כתב האישום, בסיועו של העורר למקצת המעשים.

בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ז' הווארי), בהחלטתו מיום 21.8.03, ציווה לעצור את הנאשם האחר עד תום ההליכים, והורה לקיים דיון נפרד בשחרורו של העורר לחלופת מעצר. בהחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ג' דה-ליאו לוי), מיום 21.8.03, נקבעו תנאי שחרורו של העורר וערובות כספיות. בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה, כך שיורשה לו לצאת לעבודה, נדחתה בהחלטה (כבוד השופט ז' הווארי) מיום 22.10.03.

העורר ערר על דחיית בקשתו.

2.עיינתי בנימוקי בקשתה של באת כוח העורר לפני בית המשפט המחוזי, וכן בנימוקיה בהודעת הערר ובדיון לפני. נטען שם, כי העורר נשוי, אב לתינוק ואשתו בהריון, וכי מאז הסתבכותו בפרשה הנדונה הפסיק את עבודתו ונפגעה פרנסתו ופרנסת בני משפחתו "החיים, אוכלים ומתפרנסים מנדבות מקרובי משפחתם ואחרים", מלבד החובות המצטברים והולכים.

בהחלטתו האחרונה, שבה דחה את בקשתו של העורר, הביע בית המשפט המחוזי את דעתו, כי לאור העובדה שהמשך המשפט קבוע למועדים בחודש ינואר 2004, אין מקום להקל על תנאי השחרור כפי שביקש העורר, אלא יש להמתין להמשך הבירור. סבורני, שיש טעם, בכל הכבוד, בדברים אלה של בית המשפט המחוזי. עם זאת, נראה לי שיש מקום לחזור ולשקול אם ניתן לאפשר לעורר יציאה לעבודה, בתנאי פיקוח חמורים, בהתחשב במצב הכלכלי שלו ושל משפחתו, לאחר שגם עניין זה ייבדק. לעניין זה יש לזכור, כי אכן, העבירות שבהן הסתבך העורר הן חמורות, אולם - כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו הראשונה - הראיות נגד העורר מצויות "במדרג הנמוך של ראיות לכאורה", וחלקו בפרשה היה קטן.

3.לפיכך, אני מורה להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, שישקול מחדש את האפשרות לקיים תנאי פיקוח נאותים על העורר, כאמור לעיל, וכן יבדוק את מצבו הכלכלי של העורר, ולאחר מכן יחזור ויחליט בעניין.