בש"פ 9923/08 מדינת ישראל נ. אחמד נעים

המשיב עומד לדיון באשמת ביצוען של עבירות הצתה, חבלה בכוונה מחמירה בבן משפחה ומעשה פזיזות ורשלנות. נטען, כי בעקבות סכסוך שנתגלע בינו לבין אשתו (להלן: המתלוננת), הגיע המשיב בתאריך 19.5.07 לבית המשפחה, כשבידו מיכל עם נוזל דליק ומצת. נטען כי הוא גמר אומר לפגוע במתלוננת, וכשמצא אותה במיטתה שפך עליה את הנוזל וביקש להציתו, אולם בנו הקטין נאבק בו כדי למנוע ממנו את המעשה. חרף אותו מאבק הצליח המשיב לשלח אש בחדר, אולם המתלוננת הצליחה להימלט בעוד מועד. מאידך, נותרה בחדר בתם של בני הזוג, לה נגרמו כוויות קשות עד שחולצה. בנו של המשיב שטיפס לחלון הבית כדי למלט את אחותו, מעד, נפל על רצפת בטון ושבר את רגלו.

כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בחודש יולי 2007, ושמיעת הראיות החלה בסוף חודש אוקטובר של אותה שנה, ונמשכה בישיבות נוספות שנקבעו במהלך שנת 2008. אולם, נראה כי גורמי התביעה נתקלו בקשיים לזמן את עדיהם, הואיל ואלה, ככל הנראה, לא ששו להעיד, וכאשר הובאו בצווי הבאה הם הכחישו גרסאות מפלילות שמסרו במשטרה. הנה כי כן, דרכה של התביעה היתה רצופה עד כה במכשולים, ואם בכך לא די, הוחלט בחודש מרץ 2008 להיעתר לבקשת סנגור קודם להפסיק לייצג

את המשיב, ובעקבות כך ביקשה הסנגוריה הציבורית דחייה נוספת וביטול מועדי דיון שנקבעו, לצורך לימוד החומר. בחודש אפריל 2008 החליט המשיב לשכור את שרותיו של סנגור פרטי, והוא שב והחליף אותו לאחר זמן מה, וגם הפעם נתבקשה דחייה ללימוד הראיות.

עינינו הרואות, כי אף שבית המשפט המחוזי היה מוכן לייעד ימי דיון רבים ותכופים כדי לקדם את משפטו של המשיב, הוא נתקל במשוכות שונות, שמקור חלקן במשיב, ואלה גרמו להתארכות ההליכים שלא לצורך. הפן הנוסף עליו מצווה בית המשפט לתת את דעתו בבקשות מסוג זה היא מסוכנותו של המשיב, כפי שזו נלמדת מהאירועים המיוחסים לו והתנהגותם של עדי התביעה במהלך המשפט. סבורני, כי אותה סכנה הגלומה במשיב הנה מרחיקת לכת, ועל כן שחרורו לחלופת מעצר כמוה כהנחת הסכנה לפתחם של קורבנותיו, ולכך אינני מוכן לתת את ידי. לא נעלמה ממני טענת בא-כוחו של המשיב לפיה חל כרסום בראיות התביעה, אולם זהו עניין לדיון במסגרת בקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר, והרי הליך כזה כבר הוגש לערכאה הדיונית.

נוכח האמור אני מחליט לקבל את הבקשה, ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 12.12.08 או עד למתן פסק-הדין בת"פ 1075/07 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכל לפי המוקדם.