בש"פ 9928/06 יצחק אלבז נ. מדינת ישראל

לפני בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות לערער.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אשר בפניו הוגש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום שהרשיע את המבקש בעבירות לפי סעיפים 441 רישא, 413ח(1) ו-415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 והשית עליו, בין היתר, עונש מאסר מצטבר של 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בבית המשפט המחוזי חזר בו המערער מהערעור שהגיש לפי המלצת בית המשפט. פסק הדין ניתן ביום 18.9.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 29.11.06. לטענת המבקש, חרף פניותיו לסנגורו הקודם שייצג אותו בבית משפט קמא, הוא לא הגיש בקשה למתן רשות לערער במועד. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.

דין הבקשה להידחות. האיחור בהגשת הבקשה אינו איחור של מה בכך.

מהבקשה שלפני לא ברור מדוע לא פעל המבקש במועד להחלפת ייצוגו (כפי שעשה בסופו של דבר).

כמו כן, וזה העיקר בעיני, על פני הדברים סיכויי ההליך קלושים. כמובהר לעיל, המבקש, אשר היה מיוצג בהליך שהתנהל לפני בית משפט קמא,

חזר בו מערעורו לפי המלצת בית המשפט קמא ולפיכך ערעורו לא נדון כלל לגופו. עיון בבקשתו למתן רשות לערער מעלה כי המבקש אינו מנמק כלל מדוע טעה בית המשפט קמאי בהחלטתו אלא השגותיו נסובות על פסק דינה של הערכאה הדיונית.

קשה להלום כי בית משפט זה ידון כעת, בדיון בגלגול שלישי, בהשגותיו של המבקש על קביעותיה של הערכאה הדיונית, וזאת כאשר המבקש, אשר היה מיוצג, חזר בו מערעור שהגיש בפני בית משפט קמא. במצב דברים זה, אין הבקשה מגלה טעם סביר למתן ארכה, אפילו לפי אמת המידה המקלה הנקוטה לעניין זה בהליכים פליליים.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.