בש"פ 993/01 אולג גולובב נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בחיפה כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה, איומים והתעללות בבעל חיים. לפי הנטען, בתמצית, תקף העורר את אשתו, תוך כדי התפרעות ובשעה שהיה בגילופין, איים עליה שיהרוג אותה וכן השליך בעוצמה את כלבם לעבר הדלת וכך גרם למותו. בית משפט השלום (כבוד השופט שאנן) ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים וכך ציוה גם בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' גילאור) שדחה את עררו.

מכאן הערר שלפני.

2.בעררו טען בא כוח העורר כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, לא מתקיימת עילת מעצר ומכל מקום, כך הדגיש, לא נשקלה כראוי חלופת המעצר שהציע שתפיג את מסוכנותו. כנגדו הגיש בא כוח המדינה העתק כתב אישום לפיו מיוחסת לעורר עבירה של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות שנעברה כלפי אשתו, ביום 22.2.00, כעשרה חודשים לפני הפרשה הנדונה, ואף זאת בהיותו בגילופין. לטענתו אין העורר שולט בעצמו כאשר הוא שותה לשכרה ולפיכך אין לתת בו את האמון הדרוש לצורך שחרור לחלופת מעצר.

כפי שקבעו הערכאות הקודמות יש ראיות לכאורה לאישומים, שמהן גם נלמדת מסוכנותו היתרה של העורר. במצב דברים זה - וביתר שאת, כאשר מדובר בדפוס התנהגות החוזר על עצמו - אי אפשר להפיג את מסוכנותו של העורר בדרך של חלופה למעצר.

3. הערר נדחה.