בש"פ 994/00 אלכסנדר סנקין נ. מדינת ישראל

במקרה שלפניי, נמנע בית-משפט השלום מלדון בבקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים, לאור הודעת הסניגור, לפיה מרשו יודה באשמה ויבקש תסקיר-מבחן, ולאור הסכמתו לכך, שבתקופת הביניים עד לקבלת התסקיר, יישאר העורר במעצר, וזאת בהנחה שלאחר קבלת התסקיר, ניתן יהיה ליתן פסק-דין, או לחלופין, להחליט בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

בתסקיר המבחן שהוגש לבית-המשפט, ביקש שירות-המבחן דחייה נוספת להגשת תסקיר משלים בעניינו של העורר. על-אף התנגדות הסניגור לבקשה זו, החליט בית-המשפט על המשך מעצרו של העורר עד להגשת התסקיר המשלים, מבלי להחליט בבקשת המעצר עד תום ההליכים.

הערר שהוגש לבית-המשפט המחוזי נדחה, ומכאן הערר שבפניי.

אך מובן הוא, כי בית-משפט השלום אינו מוסמך להחזיק נאשם במעצר, מבלי להכריע בבקשת המעצר עד לתום ההליכים, אלא לתקופת ביניים קצרה, בהסכמת הסניגור. לא כך נעשה במקרה שבפניי.

לפיכך, המדינה מסכימה להחזרת הדיון לבית-משפט השלום, על-מנת שזה יכריע בבקשת המעצר עד תום ההליכים. על הדיון בבית-משפט השלום להתקיים באופן מיידי. והיה ולא תינתן החלטה עד ליום 23.2.2000, ישוחרר העורר ממעצרו, בתנאים שייקבעו על-ידי בית-משפט השלום.