בש"פ 9944/08 שרון חביב נ. מדינת ישראל

1.

בתאריך 4.6.08 בשעה בוקר, נמצא העורר מחזיק במשרד של מגרש מתכות באשקלון אקדח, מחסניות וכדורים, כאשר על קנה האקדח מותקן צינור מאולתר. כאשר הבחין העורר בשוטרים שהגיעו למקום כדי לערוך חיפוש, הוא הטמין את הנשק בתיקה של עובדת, מתוך כוונה למנוע את תפיסתו. בגין עובדות אלו יוחסו לעורר עבירות של החזקת נשק שלא כדין, החזקת רכוש גנוב ושיבוש מהלכי משפט. בהמשך, נבדק הנשק על ידי אנשי המחלקה לזיהוי פלילי, ואלה מצאו כי אקדח זה היה מעורב בירי שבוצע בחודש אוקטובר 2007 לעבר בית במושב הודיה, שבעליו מסוכסך עם אביו של העורר. בעקבות כך, יוחסו לעורר עבירות נוספות של יריות באזור מגורים, סחיטה באיומים והחזקת נשק שלא כדין.

2.

בית משפט השלום נעתר לבקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ואת השגותיו כנגד אותה החלטה הביא העורר בפני בית המשפט המחוזי. משבקשתו להשתחרר לחלופת מעצר נדחתה גם שם, הוגש הערר שבפני.

3.

שתיים הן העובדות החשובות לענייננו: האחת, שהעורר הודה כי האקדח שנתפס שייך לו, והאחרת, שהעורר טען במהלך חקירתו כי החזיק באקדח כחצי שנה לפני תפיסתו. נתונים אלה יש בהם להקים נגד העורר חשד שהיה מעורב בירי שבוצע לעבר הבית במושב הודיה, וכאשר ניתנה לו במהלך חקירתו הזדמנות להפריך חשד זה, הוא מילא פיו מים ובחר שלא להשיב על שאלות, וביניהן, כיצד הגיע האקדח לידיו.

4.

בנסיבות אלו שוב אין ספק כי מהעורר נשקפת סכנה לשלום הציבור, ועל כן קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה קמה נגד העורר עילת מעצר, בדין יסודה. עם זאת, שאלה נוספת טעונה הכרעה, והיא אם צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את חלופת המעצר אותה הציע העורר - שהייה במעצר בית בדירה של קרוב משפחה, מר תומר יעקבי, שתהיה מלווה באיזוק אלקטרוני.

5.

ההחלטה אם פלוני יכול לקיים את מלאכת הפיקוח על נאשם, תלויה במידה רבה בהתרשמותה של הערכאה הראשונה מהערב המוצע. לעניין זה, הקדמתי ועיינתי בפרוטוקול הדיון בו תועדה חקירתו של מר יעקבי, ובנימוקי ההחלטה של בית המשפט המחוזי, וכל שאוכל לומר הוא שלא מצאתי כי התוצאה אליה הגיעה הערכאה קמא הינה שגויה. אף אני סבור כי חלופה זו אינה יכולה להבטיח פיקוח נאות על מי שנמצא כי בהתהלכו חופשי הוא מהווה סכנה לציבור, ועל כן דינו של הערר להידחות. עם זאת, שמורה לעורר הזכות לשוב ולהציע לבית המשפט קמא חלופה אחרת, וככל שזו תימצא ראויה, סבורני שיהיה נכון לשקול בשנית אם המעצר הינו תרופתו היחידה של העורר.

כאמור, הערר נדחה.