בש"פ 995/08 יוסף יצחק אהרונוב נ. מדינת ישראל

העורר, המשמש כיו"ר עמותת צעירי חב"ד, נעצר כחשוד בביצוען של עבירות שונות: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הפרת אמונים בתאגיד, גניבה ממעביד וזיוף. בחודש כסלו התשס"ח (נובמבר 2007), הגיעו בעלי הדין להסכמה לפיה ישוחרר העורר ממעצרו כנגד התחייבויות שונות שנטל על עצמו וערבויות שהפקיד. מכח אותה הסכמה נקבע, כי יוצא צו לעיכוב יציאת העורר מישראל במשך 180 ימים.

נראה, כי חרף ההסכמה על עיכוב היציאה מן הארץ, הביעו גורמי החקירה נכונות לסגת בהם מחיוב זה, ובלבד שהעורר יפקיד ערבות בסכום של 1 מיליון ש"ח. בעקבות כך התנהל משא ומתן נוכח בקשת העורר להקטין את הסכום, עד שלבסוף הוא הסכים לדרישת המשיבה. ברם, בשלב זה שינתה זו האחרונה את עמדתה, ובמכתב מיום 0.1.08, היא נימקה הזאת בכך ש"בשלב זה כל יציאה של העורר מהארץ, טוענת בחובה סכנה לשיבוש מהלכי משפט".

במקביל לדו-שיח שהתנהל בין הצדדים, פנה העורר לבית משפט השלום בבקשה לשינוי תנאי שחרורו, והוא נימק זאת בכך שיציאתו לחו"ל נדרשת לצורך גיוס תרומות, בלעדיהן לא תוכל העמותה שהוא עומד בראשה להמשיך בפעילותה. את הבקשה הזו דחה בית משפט השלום, אשר שוכנע, לאור מידע סודי בו עיין, כי יציאת המערער מהארץ עלולה להיות כרוכה בשיבוש של הליכי החקירה. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ומשזה נדחה הוגש הערר שבפני.

אכן, יש טעם בדבריו של בא-כוח העורר כי משהתנתה המשיבה את הסכמתה ליציאת העורר מן הארץ כנגד הפקדה של סכום נכבד נוסף, אין זה ראוי כי תשנה את עמדתה. ברם, הסכמה זו, אף אם מגעת היא לכדי "הבטחה שלטונית", ניתנת לביטול עקב שינוי בנסיבות, ושינוי כזה עולה מתוך המסמכים המסווגים שהוצגו בפני. אף אני שוכנעתי, כי יציאת העורר בשלב זה מישראל עלולה לשבש את מהלכי החקירה, וחשש זה, באיזון הכללי, גובר על עניינו של העורר והאגודה שהוא עומד בראשה.

אשר על כן, הערר נדחה.