בש"פ 997/19 רימה דרוויש נ. משטרת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 7.2.2019 (השופטת א' וינשטיין ) בתיק עמ"י 15076-02-19 להאריך את מעצרה של המבקשת עד ליום 10.2.2019 לשם הגשת כתב אישום (להלן: הבקשה , ו- החלטת בית המשפט המחוזי , בהתאמה) .

המבקשת וחשודה נוספת (להלן ביחד: החשודות ) חשודות בעבירות של גרימת חבלה חמורה על ידי שניים או יותר, גרימת חבלה לחסר ישע על ידי אחראי, ולמבקשת מיוחסת גם עבירה של הדחת עד ושיבוש הליכי משפט. על פי הנטען, ביום 27.1.2019 תקפו החשודות חוסה הנמצאת בהוסטל שבו הן עובדות כמטפלות, וגרמו לה לשבר בכתף. עוד עולה מחומר החקירה כי לאחר המעשה ובטרם מעצרן שוחחו החשודות על המקרה, ועל פי הנטען המבקשת הדיחה את החשודה הנוספת למסור עדות שקר. החשודות נעצרו ביום 29.1.2019, ומעצרן הוארך מפעם לפעם עד ליום 6.2.2019, תוך שנקבע כי קיים חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות להן, וכי קיימת עילת מעצר מפאת חשש לשיבוש הליכי משפט. ביום 6.2.2019 הוגשה לבית משפט השלום בקריות הצהרת תובע ביחס לשתי החשודות לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר ה דין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:

החוק ) , ונתבקש להאריך את מעצרן ב-5 ימים. במסגרת הבקשה להארכת מעצר דן בית משפט השלום אף בבקשת החשודות לבחון חלופת מעצר, וכן בחן מפקחים שהוצעו מטעמן. לאחר בחינת המפקחים המוצעים הורה בית המשפט על שחרור החשודות לחלופת מעצר בית; כשהמבקשת שוחררה למעצר בית מלא בבית אמה תוך איסור הימצאות מכשירים סלולריים במקום (מ"י 6685-02-19, השופט ש' מיכאל ארדמן ) (להלן: החלטת בית משפט השלום ) . לבקשת המשיבה הורה בית משפט השלום על עיכוב ביצוע החלטתו עד ליום המחרת.

על החלטת בית משפט השלום הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה, שבמסגרתו טענה כי שגה בית המשפט בקובעו כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בשלב זה. לשיטת המשיבה נשקפת מסוכנות מן החשודות, כמו גם חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט שלא ניתן לאיין במסגרת חלופת המעצר. כן נטען כי בהינתן שאנו מצויים בשלב מעצר ביניים, ולנוכח העובדה שהתביעה החליטה על הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, ראוי היה לאפשר לבית המשפט שידון בתיק גופו לדון בבקשת המעצר עד תום ההליכים ולא לקבוע מסמרות כבר עתה. באי-כוח החשודות טענו מנגד כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום, שלגישתם מאזנת כראוי בין זכותן של החשודות לחירות לבין קיומן של עילות מעצר. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר תוך שקבע כי קיים יסוד סביר כי שחרור החשודות יביא לשיבוש מהלכי משפט, זאת בשים לב לעובדה שבנוסף לעילת המסוכנות מיוחסת למבקשת אף עבירה של הדחה בחקירה. בתוך כך נקבע כי בעידן הטכנולוגי שבו אנו מצויים אין די בקביעה שלפיה לא יימצאו מכשירים סלולריים בחלופת המעצר כדי לאיין את החשש מפני שיבוש, שכן ספק אם ניתן למנוע מצב דברים שבו גורמים אחרים שייכנסו לבית יישאו עליהם מכשיר סלולרי. לנוכח האמור הורה בית המשפט על הארכת מעצרן של החשודות עד ליום 10.2.2019, שעה 14:00, כשעד למועד זה יוגש כתב אישום בצירוף בקשה למעצר עד תום ההליכים.

3.

במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי לא היה מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום אך בשל החשש מהכנסתם של טלפוניים סלולריים לחלופת המעצר. בתוך כך נטען כי חלופת המעצר אינה יכולה ואינה צריכה להיות הרמטית לחלוטין, אלא מטרתה לאזן בין עילות המעצר לבין הזכות לחירות. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט התעלם מן העובדה שקיימת חובה להחזיק מכשיר טלפון בחלופת המעצר כדי לאפשר למפקח לדווח למשטרה במקרה של הפרת תנאי השחרור, ולגישתה אין מקום להבחנה בין מכשיר טלפון נייח לנייד לעניין זה, כאשר בשני המקרים האחריות למנוע שימוש בטלפון מוטלת על המפקחים שנמצאו מתאימים על ידי בית המשפט. עוד נטען כי לא היה מקום לקבל את הטענה שלפיה החלטת בית המשפט ביחס לחלופת מעצר זמנית במסגרת סעיף 17(ד) לחוק יש בה כדי לכבול את ידיו של בית המשפט שידון בבקשה למעצר עד תום ההליכים במסגרת התיק העיקרי.

4.

דין בקשת רשות הערר להידחות. הבקשה איננה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינה הפרטי של המבקשת, ואינה מגלה נסיבות מיוחדות שיצדיקו קיום דיון בגלגול שלישי . יתרה מכך, בהינתן משך הארכת המעצר שבה עסקינן (יומיים נכון למועד שבו הוגש הערר שלפניי), ובשים לב לשלב שבו מצוי ההליך ולעובדה כי למבקשת מיוחסת עבירה של שיבוש הליכי משפט, סבורתני כי לא נפל דופי בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובדין יסודה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.