פרטי ההליך
בבית
המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
997/98
בפני:
כבוד
השופטת ד' ביניש
העורר:
בויראת
ח'אלד חסן
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת
מיום
9.2.98 בב"ש 446/98 בב"ש 446/98
שניתנה
על ידי כבוד השופט כהן
בשם
העורר: עו"ד ו' מוסטפא
בשם
המשיבה: עו"ד א' מור-אל
החלטה
העורר הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בנצרת בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות והחזקת נשק.
על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 26.1.98 בסמוך לשעה 22:00, הגיע העורר כשהוא נוהג ברכבו לתחנת דלק ועמו שניים אחרים.
מאוחר יותר באותו לילה, בשעה 02:20, שבו השלושה לתחנה כשהם רעולי פנים. העורר אחז באקדח ואחד מהשניים האחרים אחז באלה. לאחר שהצמיד את האקדח לראשו של המתלונן, המתדלק בתחנה, שדדו מהמתלונן סכום כסף, כרטיס אשראי, פלאפון וחפצים נוספים.
בית המשפט המחוזי, לאחר שניתח ביסודיות רבה את הראיות בתיק, נעתר לבקשת התביעה וציווה על מעצרו של העותר עד לתום ההליכים.
כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפני.
טיעונו של הסניגור היה מופנה בעיקר כנגד קיומן של ראיות לכאורה בתיק.
בחנתי את טענותיו של ב"כ העורר, עיינתי בחומר הראיות, ונחה דעתי כי יש בחומר הראיות תשתית ראייתית מספקת, כנדרש בשלב זה של ההליך, אשר אם תעמוד במבחן ההליך הפלילי, יהיה בה כדי להביא להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו.
מחומר הראיות עולה כי מייד לאחר השוד רשם המתלונן על כף ידו את מספר הרכב בו הגיעו השודדים בשתי הזדמנויות באותו לילה לתחנה. הוא רץ לכביש הראשי, עצר ניידת משטרה ומסר לה את מספר הרכב ואף את תיאורו, פיאט אונו לבנה, שחלונה האחורי מכוסה בוילונות כהים. הרכב אותר כרכבו של העורר.
בעת חקירתו של העורר במשטרה נערך מסדר זיהוי ובו זיהה המתלונן את העורר, לטענתו, בוודאות.
על פי גירסת המתלונן, היה זה העורר שכיוון את האקדח לרקתו והוא אותו אדם שנהג ברכב בעת הסיור המוקדם, ואף עמד לידו בעת התדלוק.
העורר מסר גירסאות שונות בעת מעצרו ובחקירתו במשטרה ולפי האחרונה שבהן, לא יכול היה להיות בסמוך לשעה 22:00 בתחנת הדלק, כיוון ששהה עם רכבו במוסך עד חצות לערך. בעל המוסך נחקר, והעיד כי העורר אמנם תיקן את רכבו אצלו, אולם עזב את המוסך בין השעות 21:00-22:00 לערך.
הסניגור המלומד לא חסך מאמץ והעלה תמיהות שונות לגבי גירסת המתלונן והזיהוי שנערך על ידו. אולם, אין בכל אלה כדי לפגום בראיות לכאורה שבידי התביעה.
מקומן של טענות אלה בחקירתם של עדי התביעה במשפט עצמו.
נוכח אופייה של העבירה המיוחסת לעורר, שוד מזויין, ניתן לקבוע כי קמה עילת מעצר בשל הסיכון הנשקף ממנו לבטחון הציבור, וכי אין בחלופת מעצר כדי להבטיח מפני הסיכון האמור.
אשר על כן, לא ראיתי להתערב בהחלטה לצוות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
עם זאת, אני רואה להפנות את תשומת ליבו של נשיא בית המשפט המחוזי, כי יש לקבוע את משפטו של העורר בהקדם. חומר הראיות מאפשר בירור המשפט תוך זמן קצר. העורר הוא צעיר ללא עבר פלילי, ולפיכך מן הראוי לעשות כל מאמץ לסיים את משפטו בהקדם.
הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ב בשבט תשנ"ח
(18.2.98).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98009970.
N01
חכ/