בש"פ 9987/03 קובי סמורודינס נ. מדינת ישראל

1.העורר, יליד 1977, התגורר עד לפני ימים ספורים בדירה עם בן זוגו. אתמול ביום 6.11.03, בשעה 02:00, התקבלה במשטרה הודעה כי בדירה נמצא בן זוגו של העורר, כשהוא דקור, והעורר. גירסת העורר היא כי לאחרונה ביקש להפרד מחברו שנדקר, התעורר ויכוח ואחריו דקר החבר את עצמו. מחמת מצבו הקשה לא ניתן היה לגבות הודעה מהחבר, המאושפז עתה בבית החולים ונאבק על חייו.

בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' בארי), בהחלטתו מיום 6.11.03, ציוה לשחרר את העורר בתנאי "מעצר בית מוחלט" עד יום 13.11.03 בשעה 18:00 בבית אמו ברמת גן, בפיקוח אמו ובתנאים נוספים, לרבות ערבות כספית של אמו. המדינה עררה על ההחלטה והיום – 7.11.03 – ביטל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד"ר ע' קפלן-הגלר), את החלטת בית משפט השלום והורה לעצור את המשיב.

בא כוח העורר ערר על ההחלטה לעצרו.

2.עיינתי בטענותיו של בא כוח העורר בהודעת הערר ובדיון לפני וכן בטענות באת כוח המדינה, שהציגה בפני – לעיוני בלבד – רשימה של פעולות החקירה שבדעת המשטרה לבצע.

נסיבות הפרשה הן עלומות וכל שבידי רשויות החקירה – למצער, עד שניתן יהיה לגבות את הודעתו של החבר שנדקר – היא גירסת העורר כי החבר דקר את עצמו בשל פרידתו של העורר ממנו. גם יתר הנסיבות, לרבות התקשרותו של העורר למשטרה סמוך לאחר מעשה, בקשתו להבדק בפוליגרף והעדר טביעות אצבע על הסכין, אין בהן כדי לשלול את גירסתו של העורר.

3.במצב דברים זה, ובהתחשב בעובדה כי פעולות החקירה של המשטרה מחר – 8.11.03 – יום השבת, יהיו, מטבע הדברים, מצומצמות, נראה לי כי הכף נוטה לעבר שחרורו של העורר. לכך יש להוסיף כי לטענת בא כוח העורר, מצבו הנפשי של העורר קשה, וכי קיים "חשש של ממש לפגיעה ולהתעללות במבקש בבית המעצר הן עקב נטייתו המינית והן עקב חזותו הנשית משהו". חוששני שאין לדחות דברים אלה בקש.

4.לפיכך אני מורה כי העורר ישוחרר מן המעצר בתנאים ובערובה כפי שקבע בית משפט השלום, כפוף לכך שסכום הערובה יעמוד על סך 10,000 ש"ח במקום 1,500 ש"ח.

רשמתי לפני את הודעת באת כוח המדינה כי תקופה המעצר בת חמשה ימים שקבע בית המשפט המחוזי מסתיימת ביום 10.11.03 בשעות הערב.