פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
10416/02
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העותרים:
1. יוסף כדורי
2. שמואל לייט
3. יוסף רדין
4. אליהו יגורוב
5. משה פרלוב
6. אורי דורבן
7. פרידה רדין
8. שולמית לייט
9. מפעלי ים בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
רשות הנמלים והרכבות
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון מיום 25.11.02
בע"א 7242/00 שניתן על-ידי כבוד השופטים ט' שטרסברג-כהן, י' אנגלרד וא' א'
לוי
בשם העותרים: עו"ד יוסף
ברינט
החלטה
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, ולפיו התקבל בחלקו ערעור המשיבה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ונקבע כי על העותרים לפנות חלקת מקרקעין שבה הם מחזיקים כבני-רשות, תוך הותרת שאלת גובה הפיצוי המגיע להם בגין השקעותיהם בחלקה להתדיינות מאוחרת בין הצדדים. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.
לטענת העותרים, פסק-הדין סותר הלכה ותיקה שנקבעה במספר פסקי-דין של בית-המשפט העליון, ולפיה תנאי לפינויו של בר-רשות הזכאי לפיצויים הוא תשלום הפיצויים בפועל. בכך, לטענתם, קובע פסק-הדין הלכה חדשה, קשה ובלתי צודקת, המצדיקה קיומו של דיון נוסף.
דין העתירה להידחות. בפסקי-הדין שאליהם מפנים העותרים (ע"א 657/71 יקותיאל נ' שר האוצר , פ"ד כו(2) 564; ע"א 32/77 טבוליצקי נ' בית-כנסת ובית-מדרש החסידים , פ"ד לא(3) 210; ע"א 463/79 ג'בראן נ' ג'בראן , פ"ד לו(4) 403; רע"א 2701/95 כנען נ' גזאוי , פ"ד נג(3) 151), לא נקבעה הלכה גורפת, כי לעולם לא ניתן להורות על פינויו של בר-רשות קודם לפיצויו בפועל. בכל אחד מפסקי-הדין הייתה התייחסות לנסיבותיו העובדתיות של המקרה שעמד לדיון; והגם שבכולם הותנה הפינוי בתשלום פיצוי, באף אחד מהם לא נקבע כי לא ייתכנו גם מקרים אחרים. ואילו פסק-הדין נשוא העתירה הגביל את עצמו במפורש לנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנדון, וממילא לא קבע כל הלכה כללית בסוגיה. כך נאמר בפסק-הדין:
בית המשפט קמא דחה את תביעת הרשות לסילוק היד, כנראה מתוך ההנחה שאין לפנות את בני-הרשות בתמורה הזכאים לפיצויים לפני שישולמו להם הפיצויים. הנחה זו אינה נראית בעיניי נכונה בנסיבות המקרה הנדון . זכות הפינוי העומדת לבעלי הקרקע כלפי בני הרשות עם סיום הרישיון אינה שלובה במקרה זה בזכות הפיצויים של בני הרשות. סיום הרשות מזכה את בעל המקרקעין לקבלת ההחזקה בחלקה מידי בני הרשות; בני הרשות מצדם זכאים להגיש תביעה נפרדת לפיצויים בשל סיום הרישיון. בתביעה זו ייקבעו המבחנים לקביעת היקף הפיצויים, וזאת על רקע הנסיבות המיוחדות, ביניהן ההשקעות שבוצעו על ידי בני הרשות. אין זה מתקבל על הדעת כי בנסיבות המקרה הנדון
המחזיקים בחלקה ימשיכו להחזיק בה עד שיסתיימו כל ההליכים בתביעה (הנפרדת) של תשלום פיצויים (ההדגשים הוספו - א' מ').
משלא נקבעה בפסק-הדין הלכה בעלת תחולה כללית, אין עילה לקיומו של דיון נוסף.
העתירה נדחית. בכך מתייתרת בקשת העותרים (מיום 7.8.03) לעיכוב ביצועו של פסק-הדין.
ניתנה היום, ט"ו באב תשס"ג
(13.8.2003).
ש ו פ ט