דנ"א 1120/99 אלי נימני נ. מרדכי שכטר בע"מ

1.העותרת מס' 2 הגישה לבית המשפט המחוזי תובענה כנגד המשיבים. התובענה נתקבלה במובן זה, שהמשיבים חוייבו בתשלום כספים לעותרת. העותרת סברה, כי בית המשפט המחוזי שגה בסכום שפסק, שכן לא חישב גם את הפרשי ההצמדה בהתאם למדד הבניה מיום חתימת החוזה, על פי המוסכם בין הצדדים. היא פנתה בבקשה לתיקון טענת סופר. הבקשה נדחתה. בית המשפט קבע, כי לא נפלה כל טעות, שכן לא הובאה "אסמכתא ראויה לקביעת ממצא בנדון".

2.העותרת ערערה לבית משפט זה (ע"א 865/98). בין היתר, טענה לעניין הטעות שנפלה בחישוב (לטענתה). ערעורה נדחה. בית המשפט (כב' המשנה לנשיא ש' לוין והשופטים מ' חשין ו-ד' דורנר) קבע, כי אין הוא מוצא מקום להתערב בקביעת הערכאה הראשונה בעניין זה.

3.בפני עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה. העותרת טוענת כי היתה גם היתה אסמכתא לפסוק לה גם "דמי התייקרות", בין היתר מכוח הודאת הצד שכנגד, ומטעם זה יש באי פסיקתם משום אי צדק.

4.דין העתירה להידחות. נימוקיה, כפי שהובאו בפני, אינם מקימים עילה לקיום דיון נוסף. אין בפסק הדין נשוא עתירה זו עילה לקיום דיון נוסף, כמשמעו בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-. הטענות שבפני אינן אלא ערעור נוסף על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובית משפט זה וככאלה, אין מקומן בגדרי בקשה לקיום דיון נוסף. על כן, דין העתירה להידחות.

העתירה נדחית.