דנ"א 1146/12 יעקב זכאי נ. מדינת ישראל משרד הביטחון אגף השיקום

1.

לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון מיום 24.1.2012 ברע"א 7097/10 (להלן – פסק-הדין ).

2.

העותר הוכר נכה צה"ל בשנת 1974 ונקבע לו אחוז נכות מסוים. בשנת 2002 הוחלט להגדיל את שיעור הנכות. העותר פנה לראש אגף השיקום במשרד הביטחון בבקשה לקבלת תשלום רטרואקטיבי של הפרשי התגמולים בין דרגת הנכות החדשה לבין דרגת הנכות הקודמת. בהמשך, הגיש העותר תביעה נזיקית לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. התביעה הופנתה נגד המשיב, הוא אגף השיקום במשרד הביטחון. טענתו המרכזית של העותר הייתה, כי לאורך השנים נפלה רשלנות באופן הטיפול בו על-ידי המשיב. לטענתו, אילו היה עניינו מטופל כראוי ניתן היה לקבוע, לפני שנים רבות, את אחוז הנכות שנקבע לו בשנת 2002. העותר דרש בתביעה, בין היתר, כי ישולם לו רטרואקטיבית הפרש הגמלה החל משנת 1974. העותר עתר לסעדים נוספים, ובהם קבלת מידע בדבר בעלי תפקידים באגף השיקום אשר טיפלו בעניינו לאורך השנים. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט א' פורג ) מחק את התביעה על הסף, בקובעו כי למדינה עומדת חסינות מפני התביעה, בהתחשב בהוראת סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן – חוק

הנזיקים האזרחיים ). העותר ערער לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על פסק-דינו של בית משפט השלום. הערעור נדחה (כבוד השופטים י' שנלר , ק' ורדי ו- ר' לבהר שרון ). על כן, הגיש העותר לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.

פסק דינו של בית משפט העליון, מיום 24.1.2012, ניתן על-ידי השופט ע' פוגלמן , בהסכמת המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופט א' רובינשטיין . בפסק הדין הוחלט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. זאת, ביחס לטענות בדבר התרשלות המשיב. הערעור נדחה. ראשית נקבע, כי בחינה מהותית של התביעה מלמדת כי היא מהווה ניסיון להשיג על שיעור הנכות שנקבע לעותר עד לשנת 2002. בהקשר זה הודגש בפסק-הדין, כי דרך ההשגה על שיעור הנכות מוסדרת בהוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן – חוק הנכים ). משכך, עומדת למדינה חסינות מן התביעה נוכח הוראת סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים, המקנה למדינה חסינות מתביעה בגין חבלה שנגרמה לאדם "בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי". עוד נקבע בפסק-הדין, כי בחוק הנכים נקבע הסדר מוגבל מאוד לתשלום רטרואקטיבי של תגמולים, לתקופה של שנה אחת (סעיפים 18(א) ו-35(ב) לחוק הנכים). בעניינו של העותר, כך נקבע, הרי אפילו היה ניתן להניח לטובתו כי נפלו טעויות במסקנות הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו לאורך השנים, עדיין אין עניינו יוצא מגדר ההסדר שנקבע בחוק הנכים לגבי תשלום רטרואקטיבי של גמלה.

4.

העותר אינו משלים עם פסק-דינו של בית המשפט העליון. לטענתו, יש לקיים דיון נוסף בפסק-הדין. העותר סבור, כי פסק-הדין גרם לו עוול אישי. זאת, נוכח הטעויות שנפלו בהחלטות הוועדות הרפואיות בעניינו לאורך השנים. בנוסף טוען העותר, כי תוצאת פסק-הדין עומדת בניגוד "לטובת הציבור בכללותו". לטענתו, בפסק-הדין נקבעה הלכה חדשה בשני מישורים. ראשית, מעצם הקביעה כי תכלית סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים הינה למנוע בירור טענות הנוגעות למעשיה ומחדליה של רשות מינהלית, ובענייננו המשיב, כאשר קיים סעד בהתאם לחוק הנכים. בנוסף סבור העותר, כי נקבעה במקרה דנא הלכה חדשה הנוגעת לתכליתו של חוק הנכים ומנגנון התגמולים שנקבע בו. לטענתו, מדובר בהלכות שגויות ומוקשות המצדיקות דיון נוסף בפסק-הדין. לבסוף, מלין העותר על כך שבית המשפט העליון סירב, בפסק-דינו, לאפשר לו לתקן את כתב התביעה תחת מחיקתה על הסף.

5.

דינה של העתירה להידחות. בניגוד לטענות העותר, איני סבור כי בפסק-הדין נשוא העתירה נקבעה הלכה חדשה. פסק-הדין מבוסס על שתי קביעות מרכזיות. ראשית, כי טענות העותר מהוות, למעשה, ניסיון להשיג על החלטות הוועדות הרפואיות שדנו בעניינו, ולכן עומדת למדינה חסינות מפני התביעה, לפי סעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים. קביעה משפטית זו אינה בגדר הלכה חדשה (ראו למשל ע"א 303/75 מדינת ישראל נ' רפאל , פ"ד כט(2) 601, 605 (1975) (השופט י' כהן); רע"א 11990/04 מדינת ישראל – משרד הבטחון נ' שוורץ , פיסקה 4 (טרם פורסם, 31.12.2008)). הקביעה כי טענות העותר הינן בגדר ניסיון לקבל תגמולים באופן רטרואקטיבי בניגוד להוראות חוק הנכים, בוודאי שאינה בגדר הלכה חדשה. כפי שצוין, חוק הנכים קובע הסדר מיוחד לגבי קבלת תגמולים באופן רטרואקטיבי. הסדר זה נקבע בסעיפים 18(א) ו-35(ב) לחוק הנכים, המורים כי בנסיבות מסוימות ניתן לשלם תגמולים לאחור

לתקופה של שנה אחת בלבד. הוראות אלה נדונו בעבר על-ידי בית המשפט העליון, אשר קבע כי הן חלות גם באותם מקרים בהם נפלו שגיאות בהחלטות הוועדות הרפואיות (ראו לדוגמה, רע"א 1357/06 גזית נ' קצין התגמולים , פיסקה 11 (טרם פורסם, 6.10.2008)). הנה כי כן, בפסק-הדין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה חדשה. פסק-הדין מהווה יישום של הוראות הדין הרלוונטיות ושל הפרשנות שניתנה להן על-ידי בית משפט זה. טענותיו של העותר, שחלקן הן טענות ערעוריות מובהקות, אינן מצדיקות להורות על קיום ההליך הנדיר ויוצא הדופן של דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

6.

מטעמים אלה דינה של העתירה להידחות וכך מוחלט. משלא הוגשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.