דנ"א 1515/22מרכז רפואי שערי צדק נ. רונן מטרי עו"ד בתפקידו כמנהל מיוחד של

זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה (השופטים ד' מינץ , א' שטיין ו ש' שוחט ) בע"א 6178/21 מיום 14.2.2022 (להלן: פסק הדין ) שבו נדחה ערעור המבקשות ונקבע כי קופת הפירוק של עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ-חיים זכאית לקבל נתח מפירות נכסי מקרקעין אשר בבעלותן של המבקשות, וזאת מכוח מערכת הסכמית שנכרתה בהתאם לצוואת המנוח ישעיהו פרלמוטר (להלן: המנוח ).

רקע הדברים

1.

ביום 20.3.2018 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים על פירוק עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ-חיים (להלן ביחד: העמותה ), וכן על אישור ההסדר שגובש לשם פירוקה של העמותה ולהבראתה. מכוח ההסדר מונה המשיב 1 כמנהלה המיוחד של העמותה וכנאמן ההקדשות לתלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ-חיים (להלן: המנהל המיוחד ). במהלך עיון במסמכיה הכספיים של העמותה, הבחין המנהל המיוחד כי עד לחודש דצמבר 2017 קיבלה העמותה באופן תדיר תשלומים שונים מעיזבונו של המנוח (להלן: העיזבון ). עוד התוודע המנהל המיוחד לצוואה שערך המנוח בשנת 1931 (להלן: הצוואה ), שבה נקבע, להבנתו של המנהל המיוחד, כי לאחר פטירת המנוח, העמותה ומוסדות אחרים יהיו זכאים לקבל נתח מפירות נכסי המקרקעין שהיו בבעלות המנוח. בעקבות זאת, עתר המנהל המיוחד ביום 19.1.2021 לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה שיורה למנהל העיזבון, עו"ד יצחק אינדיג (להלן: עו"ד אינדיג ),

להעביר למוסדות העמותה את חלקם היחסי בפירות נכסי העיזבון לשנים 2020-2018, שהוערך על-ידי המנהל המיוחד בכ- 5.4% מסך הפירות של נכסי העיזבון. כמו כן, התבקש בית המשפט להורות לעו"ד אינדיג להעביר לעיונו של המנהל המיוחד מידע על העיזבון לרבות דוחות כספיים של העיזבון.

2.

עו"ד אינדיג מצדו טען כי מוסדות העמותה וגופים נוספים המנויים בצוואת המנוח, לא ירשו את נכסי המקרקעין שנטען כי הם חלק מעיזבון המנוח. לטענתו, המקרקעין שהותיר המנוח הם מסוג "מירי", לאמור מקרקעין שעל פי הדין העות'מאני אינם ניתנים להעברה בצוואה אלא רק בירושה על פי דין או במכר. נטען כי על פי הדין שחל באותה העת, אלמנתו של המנוח היא מי שירשה את נכסי המקרקעין שלו והיא מצדה העבירה אותם אל המבקשות במסגרת חוזה מכר ללא תמורה שאושר על ידי בית המשפט המחוזי המנדטורי בצו מיום 17.6.1932 ביחד עם צוואת המנוח (להלן, בהתאמה: הסכם העברת המקרקעין ו- צו בית המשפט המנדטורי ). כמו כן נטען כי לפי הסכם נוסף שנחתם ביום 8.7.1932 בין אלמנת המנוח ובין המבקשות, נכסי המקרקעין הוחכרו לאלמנת המנוח לתקופה של 99 שנים ומכוחו היא הייתה זכאית לפירותיהם (להלן: הסכם השכירות ). לשיטת עו"ד אינדיג, מותה של אלמנת המנוח בשנת 1938 הביא לסיומו של הסכם השכירות ומאז, אמנם הועברו סכומים מצד המבקשות למוסדות העמותה אך אלו לא השתלמו מכוח הצוואה אלא "לפנים משורת הדין". עוד נטען כי העמותה כלל אינה זכאית לנתח כלשהו מפירות נכסי המקרקעין ואף לא למידע על אלו. המבקשות ביקשו להצטרף להליך וטענו כי הן הבעלים המלאים והבלתי מסוייגים בנכסי המנוח ולא מוטלת עליהן כל חובה להפריש מתוך פירות הנכסים המצויים על המקרקעין שבבעלותן נתח כלשהו למאן דהוא.

3.

ביום 28.7.2021 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא (פר"ק 1363-03-18; השופט א' דורות ), אשר קיבל את בקשתו של המנהל המיוחד. נקבע כי צוואת המנוח, הסכם העברת המקרקעין וצו בית המשפט המנדטורי מעלים כי המנוח ביקש ליצור מנגנון שלפיו יחולקו פירותיהם של נכסי המקרקעין שהיו ברשותו למספר מוסדות, ובהם מוסדותיה של העמותה. בית המשפט קמא הוסיף כי הסכם העברת המקרקעין נועד להוציא את צוואת המנוח אל הפועל בהתאם לרצונו של המנוח, וזאת ביחס לנכסי מקרקעין מסוג "מירי", שמבחינה משפטית לא ניתן היה לכלולם בצוואה. בית המשפט קמא ציין עוד כי לאורך השנים המבקשות העבירו אל העמותה ואל שאר המוסדות המנויים בצוואה את חלקיהם בפירות נכסי המקרקעין בהתאם להוראות הצוואה והתנהגות זו מלמדת כי הן הבינו את החיובים הנובעים מהצוואה ומהסכם העברת המקרקעין. עוד קבע בית המשפט קמא כי שילובן של הוראות הסכם העברת המקרקעין והוראות הצוואה יצר הקדש ציבורי אשר העמותה ויתר המוסדות המנויים בצוואה זכאים ליהנות מפירותיו, וכי רישום הזכויות בנכסים הרלוונטיים לא מביא לביטולו של ההקדש. לפיכך נקבע כי קופת הפירוק של העמותה, בניהולו של המנהל המיוחד, זכאית ל-5.4% מפירות נכסי העיזבון שהתקבלו בשנים 2020-2018. כמו כן נעתר בית המשפט קמא לבקשת המנהל המיוחד כי העמותה תעיין בדוחות הכספיים הנוגעים לפירותיהם של נכסי העיזבון.

4.

ערעור שהגישו המבקשות על פסק דינו של בית המשפט קמא נדחה על ידי בית משפט זה ביום 14.2.2022. השופט ד'

מינץ , שכתב את חוות הדעת העיקרית (בהסכמת השופטים א' שטיין ו ש'

שוחט ), נדרש תחילה לצוואת המנוח וציין כי עיון בהוראותיה מעלה שהמנוח ביקש לצוות כי כלל פירות נכסי עזבונו – לרבות פירותיהם והכנסותיהם של המקרקעין מסוג "מירי" העומדים במוקד הערעור – יחולקו למוסדות שצוינו בצוואה ובהם העמותה.

5.

בית המשפט הוסיף כי הצוואה כללה שני סוגי הוראות, האחד הוראות הנוגעות לזכויות בפירות נכסיו של המנוח – לפני ואחרי מות רעייתו; והשני הוראות שעניינן זכויות בנכסים עצמם . אשר לזכויות בפירות הנכסים, ציין השופט מינץ כי המנוח ציווה שכלל פירות העיזבון יועברו לאלמנתו, למעט 75 לירות ארץ ישראליות אשר יועברו למוסדות שונים שצוינו בצוואה. עוד צוין כי הצוואה מורה שלאחר פטירתה של אלמנת המנוח, יחולקו כלל הפירות וההכנסות מנכסי העיזבון בין המוסדות שפורטו בצוואה ובכלל זה, העמותה ותלמודי תורה שונים, בתי מחסה ליתומים, בתי חולים ועוד. אשר לזכויות בנכסי המנוח עצמם, ציין בית המשפט כי המנוח ציווה שאלו יועברו, ללא סייג או הגבלה כלשהי, לאפוטרופוסים שימונו על ידי הנהלת שלושת המוסדות שצויינו בצוואה – בית החולים שערי צדק ובית המחסה ליתומים הגדול דיסקין בירושלים (אלו הם בהתאמה המבקשות 2-1) ועל ידי הנהלת אגודת ישראל בירושלים – וזאת לצורך ניהול העיזבון והגשמת תנאי הצוואה. השופט מינץ ציין כי לשון הצוואה אינה מותירה מקום לספק כי המנוח הורה בצוואתו שגם זכויותיו במקרקעין מסוג מירי, קרי המקרקעין העומדים במוקד דיוננו, יועברו לאפוטרופוסים וכי פירותיהם יחולקו בהתאם להוראות הצוואה.

6.

בית המשפט הוסיף ובחן את הסכם העברת המקרקעין, וקבע כי זה נועד לפתור את הקושי ביישום הוראות הצוואה בכל הנוגע למקרקעין מסוג "מירי". צוין כי בניגוד לטענת המבקשות, אין בהסכם העברת המקרקעין רמז לכוונה להחריג את פירות נכסי המקרקעין נושא הערעור מהוראות הצוואה אף לא לאחר פטירתה של האלמנה. בהקשר זה הוסיף בית המשפט וציין כי בשים לב לכך שהדין העות'מאני לא התיר העברה של מקרקעין מסוג "מירי" באמצעות צוואה, ההוראה הכוללנית בצוואה להעברת כל הזכויות בנכסי המקרקעין של המנוח למבקשות נעדרה תוקף בכל הנוגע למקרקעין מסוג "מירי" ומשכך הדרך המשפטית להעברת נכסים אלו אל המבקשות הייתה באמצעות הסכם העברת המקרקעין בין אלמנת המנוח ובין האפוטרופוסים האמונים על הגשמת הצוואה. הודגש כי הסכם העברת המקרקעין לא בא לגרוע מהוראות הצוואה באשר לחלוקת פירות נכסי המקרקעין למוסדות השונים שפורטו בצוואה אלא דווקא ליתן תוקף להוראות הצוואה. מסקנה זו, כך צוין, עולה בקנה אחד אף עם תוכנו של צו בית המשפט המנדטורי שקבע כי את הוראות הסכם העברת המקרקעין יש לקרוא ביחד עם הוראות הצוואה.

7.

בית המשפט דחה, בנוסף, את הטענה כי הוראות הסכם העברת המקרקעין נועדו לחול אך עד מועד פטירתה של אלמנת המנוח בקבעו כי לשון הסכם העברת המקרקעין לא תחמה את הוראותיו לתקופת חיי האלמנה. בית המשפט אף לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא לפיהן מוסדות העמותה קיבלו מהמבקשות מדי שנה, משך שנים ארוכות לאחר פטירתה של אלמנת המנוח, כספים שמקורם בצוואת המנוח ובפירות נכסי המקרקעין. על רקע זה אימץ השופט מינץ את מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה התנהלות המבקשות לאורך

ה שנים מעידה על הבנתן את החיובים המשפטיים הנובעים מהמסמכים נושא דיוננו. משכך, דחה בית המשפט את ערעור המבקשות והותיר על כנה את החלטת בית המשפט קמא לפיה קופת הפירוק זכאית ל- 5.4% מפירות נכסי העיזבון נכון לשנים 2020-2018 .

הבקשה לדיון נוסף

8.

המבקשות לא השלימו עם פסק הדין והגישו את הבקשה שלפניי בה הן טוענות כי בפסק הדין נקבעו קביעות שגויות המנוגדות לדיני הירושה החלים ומשכך מוצדק לקיים בו דיון נוסף. בעיקרו של דבר המבקשות חוזרות על הטענות שהעלו בפני בית משפט זה במסגרת ערעורן. כך, טוענות המבקשות כי לא נכללה בהסכם העברת המקרקעין הוראה המחייבת אותן בחלוקת פירות לפי מפתח החלוקה שנזכר בצוואה, ולגישתן המנוח ציווה שנכסיו יועברו לבעלותן מבלי להטיל עליהן "משימת חלוקה" של פירות נכסי המקרקעין לגופים אחרים. עוד נטען כי הפרשנות שהעניק בית משפט זה למסמכים המשפטיים הנוגעים לענייננו מנוגדת לרצון המנוח ואלמנתו ועולה כדי הלכה חדשה וקשה שלפיה ניתן לחלק את נכסי המקרקעין הנזכרים בצוואה הגם שמדובר בנכסי מקרקעין מסוג "מירי". לשיטת המבקשות, עובדות המקרה דנן ופרשנות נכונה של המסמכים האמורים מוליכות למסקנה שונה מזו שהתקבלה בפסק הדין, ולפיה נכסי המקרקעין של המנוח הועברו לבעלות המבקשות ללא סייג ותלות בהוראות הצוואה.

דיון והכרעה

9.

דין הבקשה להידחות. כידוע, תנאי סף לקיומו של דיון נוסף הוא כי בפסק הדין נושא הבקשה נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה קיימת הצדקה לקיים בה דיון נוסף (סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דנ"א 5453/18 הראל נ' פקיד שומה גוש דן , פסקה 4 (9.8.2018)).

תנאים אלו אינם מתקיימים בענייננו.

10.

המבקשות טענו, בשפה רפה, כי בפסק הדין נקבעה הלכה "שלפיה הוראת חלוקה מתוך צוואה, תחול גם על נכסים, נכסי מירי, וזאת אף שהצוואה אינה יכולה לחול עליהם" (פסקה 61 לבקשה). ואולם, בניגוד לנטען, בפסק הדין אין קביעה כזו ואף לא נפסקה בו הלכה כלשהי. התוצאה שאליה הגיע בית המשפט ושעליה מלינות המבקשות – כי פירות נכסי העיזבון יחולקו בין מוסדות שונים ובהם העמותה – נסמכה על פרשנותו את הוראות הצוואה, הסכם העברת המקרקעין, הסכם השכירות וצו בית המשפט המנדטורי. הקביעות שבפסק הדין מבוססות על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ועל ממצאי העובדה של בית המשפט קמא שבהם לא מצאה ערכאה זו עילה להתערב. קביעות אלו אינן עולות כדי הלכה חדשה שהיא, כאמור, תנאי ראשון ובסיסי לקיומו של דיון נוסף ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה (דנ"א 315/22 פלוני נ' השופטת רונית בש , פסקה 10 (1.3.2022)). למעשה, טענות המבקשות מתמקדות רובן ככולן במשגים שנפלו, לשיטתן, בפסק הדין. ואולם טענות מסוג זה הן טענות "ערעוריות" מובהקות וכבר נפסק לא אחת כי דיון נוסף אינו "ערעור נוסף" (ראו, מני רבים: דנ"א 6103/21 פרומר נ' תורג'מן , פסקה 5 (13.12.2021); דנ"א 4253/18 פרג'י נ' שזור – מושב עובדים להתיישבות חקלאית , פסקה 5 (7.10.2018)).

11.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.