דנ"א 1543/16 יעל שמיע כבירי נ. אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ

לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית-משפט זה בע"א 3136/14 כבירי נ' אי. די. בי חברה לפיתוח

בע"מ

(28.1.2016), שבגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על דחיית בקשתם לאשר את תביעתם כנגד המשיבה כתביעה ייצוגית.

רקע

1.

בחודש ינואר 2009 פרסמה אי. די. בי חברה לפיתוח בע"מ (להלן: המשיבה ) הצעת רכש עצמית מלאה. מטרת הצעת הרכש הייתה להפוך את המשיבה מחברה ציבורית, שמניותיה נסחרות בבורסה, לחברה פרטית. ביום 26.2.2009 פרסמה המשיבה הודעה שלפיה שיעור ההיענות המינימלי להצעת הרכש הושג והצעת הרכש התקבלה.

2.

בעקבות זאת הגישו המבקשים בקשה לאישור תביעה ייצוגית כנגד המשיבה. בקשת האישור התבססה על הטענה כי המבקשים – בעלי מניות במשיבה שהתנגדו להצעת הרכש – נכפו למכור את מניותיהם במחיר הנמוך לטענתם שוויו ההוגן.

3.

בית המשפט המחוזי (השופטת ד' פלפל ) דחה את בקשת האישור. המבקשים לא השלימו עם תוצאה זו והגישו ערעור לבית-משפט זה. במסגרת הערעור העלו המבקשים שורה של טענות בעניין פגמים שנפלו בהצעת הרכש, אשר חייבו לטענתם את ביטולה. כסעד חלופי לביטול הצעת הרכש עתרו המבקשים ל"סעד הערכה", במסגרתו ביקשו להורות למשיבה לשלם להם ולחברי הקבוצה המיוצגת על-ידם את השווי ההוגן של המניות.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

4.

בית-משפט זה קבע פה-אחד כי דין הערעור להידחות. השופט י' עמית , שכתב את חוות הדעת העיקרית, קבע תחילה כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית לכך שנפלו בהצעת הרכש פגמים: ראשית, החלטת המשיבה לפנות לבעלי המניות בהצעת רכש לא אושרה על-ידי האסיפה הכללית כנדרש בדין. שנית, לפני ההחלטה על פרסום הצעת הרכש לא הוצגה בפני הדירקטוריון חוות דעת מגורם בלתי תלוי לגבי השווי ההוגן של מניות המשיבה. לנוכח דברים אלה, נקבע כי בשלב זה עובר הנטל אל המשיבה להוכיח כי השווי שנקבע למניות היה הוגן. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין עמדה המשיבה בנטל שהועבר אליה, ומנגד "המערערים [המבקשים – מ.נ.] לא הציגו חוות דעת הנוקטת ולו באחת משיטות החישוב המקובלות, ולא הניחו תשתית שיש בה להעיד על תוחלת התביעה אם תאושר הבקשה לאישור התביעה הייצוגית" (שם, פסקה 77).

5.

בית המשפט הוסיף והדגיש, כי במסגרת ההסדר של הצעת רכש מלאה, המחוקק בחר בעקרון "ייחוד הסעד", כך שסעד ההערכה מוציא מפניו את הסעד של ביטול על פי דיני החוזים הרגילים. ובמילים אחרות, המבקשים יכולים היו לזכות רק בכך שבית המשפט יעריך מחדש את שוויין ההוגן של המניות ("סעד הערכה"), ולא בביטול הצעת הרכש. מכל מקום, לאור קביעתו של בית המשפט כי המבקשים לא סתרו את ראיותיה של המשיבה בדבר שוויין ההוגן של המניות, נדחה הערעור ללא צו להוצאות.

6.

השופט ס' ג'ובראן הסכים לפסק-דינו של השופט י' עמית . השופט צ' זילברטל הצטרף אף הוא לתוצאת פסק הדין, אך הוסיף כי לדידו, משנמצא כי המחיר שהוצע בהצעת הרכש היה הוגן, אין צורך להביע דעה לגבי סוגיות שונות שהתעוררו בערעור, לרבות בשאלה אם נפל פגם בכך שהחלטת המשיבה לנקוט בהצעת רכש מלאה לא אושרה באסיפה הכללית של המשיבה.

מכאן הבקשה לדיון נוסף.

הבקשה לדיון נוסף

7.

לטענת המבקשים, פסק הדין הטיל על כתפיהם נטל "קשה מנשוא" כלשונם להוכחת תביעתם הייצוגית, בדמות דרישה להגשת חוות דעת מלאה בעניין שוויין של המניות. זאת, אף שהוצגו מטעמם אינדיקציות לכך שמניות המשיבה הוערכו בחסר וחרף העובדה שבשלב המקדמי של בקשת האישור לא היו בידיהם מסמכי החברה הדרושים לצורך זה. המבקשים סבורים כי בכך חידש בית המשפט הלכה בעניין הרף שבו על תובע ייצוגי לעמוד על מנת שבקשת האישור תתקבל. לטענתם, מדובר בהלכה קשה, אשר אינה עולה בקנה אחד עם חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 והפסיקה בנושא שלפיהם רמת ההוכחה הנדרשת בשלב המקדמי של דיון בבקשה לאישור הינה לכאורית בלבד. לדידם, משמצא בית המשפט כי נטל ההוכחה עבר לכתפי המשיבה, די היה בכך על-מנת לקבל את בקשת האישור.

8.

כן הלינו המבקשים על טעויות שנפלו לטענתם בפסק הדין בקשר לניתוח הראיות שהוצגו לבית המשפט (לגבי אחת מהטעויות הנטענות – פגם בהערכת שוויה של המשיבה בהשוואה לשוויה של בעלת השליטה בה – הוגשה על-ידי המבקשים בקשה לתיקון טעות סופר, שנדחתה (השופטים ס' ג'ובראן , י' עמית

ו צ' זילברטל , החלטה מיום 8.3.2016)).

לנוכח כל האמור לעיל, ביקשו המבקשים להורות על דיון נוסף בפסק הדין.

הכרעה

9.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשים ובפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.

שלא כטענת המבקשים, בית המשפט לא קבע הלכה מפורשת וגלויה בעניין הרף שבו תובע ייצוגי צריך לעמוד על-מנת שבקשתו תתקבל, והוא יזכה " לחצות את הפרוזדור אל עבר טרקלין התובענות הייצוגיות" ( ע"א 3955/04 רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה ו(4) לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (4.7.2005)). קביעותיו של בית המשפט בעניין הוכחת שוויין ההוגן של המניות התבססו על התשתית העובדתית הקונקרטית שהוצגה על-ידי הצדדים, כמו גם על פסיקה קודמת של בית-משפט זה (ראו: רע"א 779/06 קיטאל החזקות ופיתוח בינלאומי בע"מ נ' ממן

(28.8.2012) (להלן: עניין קיטאל ); ע"א 10406/06 עצמון נ' בנק הפועלים בע"מ

(28.12.2009)). על רקע דברים אלה, מצא בית המשפט – "בשורה התחתונה" – כי המבקשים לא הגישו למעשה חוות דעת לגבי שווי החברה (פסקה 73 לפסק דינו של השופט י' עמית ). מנגד, נקבע כי המשיבה נסמכה על חוות דעת של מומחים מטעמה, שהציגו את השווי ההוגן של המניות בחמש שיטות חלופיות (שם, פסקאות 75-73). אשר על כן, נקבע כי חרף העברת הנטל לכתפי המשיבה – אין תוחלת לתביעה הייצוגית. קביעות אלה, שמהותן העיקרית הינה עובדתית, אינן עולות כדי הלכה המקימה עילה לדיון נוסף.

11.

המבקשים הלינו על כך שבית המשפט לא הסתפק בשלב המקדמי של בקשת האישור ב"אינדיקציות", המעידות לטענתם על כך שמניות המשיבה הוערכו בחסר. אולם, גם בהיבט זה אין בפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף כל חידוש, אלא אך יישום של הלכות קודמות על עובדות המקרה (ראו: פסקאות 64, 76 לפסק דינו של השופט י' עמית , והאסמכתאות שם; ראו והשוו גם: רע"א 2616/03 ישראכרט בע"מ נ' רייס , פ"ד נט(5) 701, 717-716 (2005)).

12.

בסופו של דבר, אף שבפסק הדין יש מן החידוש בעניין הליך אישורה של הצעת רכש עצמית מלאה למשל , לא כך הוא בעניין האופן שבו נדרש בית המשפט להערכת שוויין ההוגן של המניות (ראו והשוו: עניין קיטאל , פסקאות 91-86 לפסק דינו של השופט י' דנציגר ). לא בכדי חלק ניכר מטענותיהם של המבקשים התמקד בטעויות קונקרטיות שנפלו לדעתם בהערכתו של בית המשפט את הראיות שלפניו. אולם, טענות אלה הינן ערעוריות באופיין, ואין מקומן בהליך הדיון הנוסף. כידוע, "הליך הדיון הנוסף אינו מהווה מסגרת לקיום הליך ערעורי נוסף על פסקי דין של בית המשפט העליון" (דנג"ץ 5019/13 בית הדין השרעי לערעורים בירושלים נ' פלונית , פסקה 7 (14.8.2013)), והדברים יפים גם לענייננו.

13.

הבקשה לדיון נוסף נדחית איפוא. משלא התבקשה תשובה, לא יהיה צו להוצאות.