דנ"א 2086/12 אליאש ברגרין נ. מגדלי השמש מ.ה (1990) בע"מ

1.

לפניי עתירה לדיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון מיום 26.2.2012 בע"א 1143/09 (להלן – פסק-הדין ). פסק-הדין ניתן על-ידי השופט נ' הנדל , בהסכמת המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטת מ' נאור . בפסק-הדין נתקבל ערעור המשיבים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת צ' ברון ). הקביעה המרכזית בפסק-הדין בערעור הייתה, כי זכויותיו של העותר, מכוח הסכם בו התחייבה המשיבה 1 להעביר לו דירות בפרויקט מגורים שהקימה בראשון לציון (להלן, בהתאמה – הדירות ו- הנכס ), נסוגות מפני שיעבוד מוקדם בזמן שיצרה המשיבה 1 על זכויותיה בנכס לטובת המשיבים 3-4 (להלן – הבנק ). בפסק-הדין נדחתה טענת העותר, כי מכתבים שהועברו לו מטעם הבנק החריגו את תוקף השיעבוד על הדירות המסוימות שהמשיבה 1 התחייבה להעביר לו.

2.

לטענת העותר, בפסק - הדין נקבעה הלכה חדשה וקשה, הנוגעת לצמצום חובת הגילוי של תאגיד בנקאי ביחס ללקוחותיו וביחס למי שאינם לקוחותיו. הלכה זו מצדיקה, לגישתו, דיון נוסף בפסק - הדין. דין הטענה להידחות. עיון בפסק - הדין מלמד, כי לא נקבעה בו כל הלכה הנוגעת לחובת הגילוי של מוסדות בנקאיים. אומנם, השופט נ' הנדל ציין בפסק-דינו, כי נוכח העובדה שהבנק ידע על הכוונה להעביר לעותר זכויות בדירות, מוטלת הייתה עליו החובה להבהיר לעותר שהשיעבוד חל על הדירות וכי אין הן מוחרגות ממנו. במקרה דנא קבע השופט

נ' הנדל , כי הבנק עמד בנטל למסור לעותר הבהרה כאמור. דא עקא, המשנה לנשיאה א' ריבלין , כמו גם השופטת מ' נאור , העירו כי אין צורך להידרש לשאלה האם היה על הבנק למסור לעותר הבהרה בדבר תחולת השיעבוד על הדירות. זאת, נוכח המסקנה כי הבנק עמד בנטל זה, אפילו היה קיים. הנה כי כן, בפסק-הדין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה חדשה הנוגעת לחובות הגילוי המוטלות על הבנקים, וממילא לא נקבעה בו כל הלכה המצמצמת את חובות הגילוי האמורות. ההכרעה בפסק-הדין נסבה על העובדות הספציפיות של המקרה. היא נתקבלה בלא לקבוע אם הייתה מוטלת על הבנק חובה עקרונית ליידע את העותר על קיומו של השיעבוד, וככזו אינה מצדיקה היענות לעתירה. יודגש לסיום, כי טענות נוספות שהועלו בעתירה הן טענות ערעוריות מובהקות. טענות אלה אינן מצדיקות דיון נוסף בפסק-הדין.

3.

העתירה נדחית בלא שהוגשה תשובה. מטעם זה לא ייעשה צו להוצאות.