דנ"א 2341/12 הפטריאך היווני נ. מדרשת קדמת ירושלים

זוהי בקשה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 9492/10 הפטריארך היווני נ' מדרשת קדמת ירושלים (כבוד הנשיא א' גרוניס

וכבוד השופטים א' חיות ונ' הנדל ) .

וכך נקבע בחלק המהותי בפסק הדין:

"בית המשפט המחוזי בירושלים דן בצורה מקיפה ויסודית בשתי הסוגיות שעמדו בפנינו, זו של סמכות עניינית וזו של מעשה בית דין. הניתוח של שתי הסוגיות היה נכון ומדויק. סומכים אנו ידינו על פסק הדין. משמע, דין הערעור להידחות וכך מוחלט".

לטענת המבקשים, פסק דינו של בית המשפט העליון מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מבלי שהוא מכריע בשאלה מהי אותה הלכה שיש להחיל על נסיבות המקרה המיוחדות. בכך, מוסיפים המבקשים, נותר על כנו חוסר האחידות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים בסוגיה שמחלוקת. מן העבר האחר טוענים המבקשים כי חשיבותו, קשיותו וחידושו של פסק הדין, כמו גם היותו עומד בסתירה להלכה הנוהגת, מצדיקים עריכת דיון נוסף בעניינו.

דין הבקשה להידחות. כידוע, תנאי ראשון לקיומו של דיון נוסף הוא כי בפסק הדין מושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה ועקרונית, או כזה העומדת בסתירה להלכות קודמות . כפי שאף עולה מנימוקי הבקשה עצמה, ברי כי פסק הדין, אפילו הוא מאמץ את נימוקיו של בית המשפט המחוזי, אינו מגלה כל הלכה. בנסיבות דומות כבר נקבע בעבר כי:

"עד שנדע אם דברים שאמר בית-המשפט העליון בפסק-דין עולים [כדי] הלכה, חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכַוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות. אימוץ החלטתו של בית-המשפט המחוזי על דרך הסתם, אין בו כדי לזכות דברי בית-משפט בתואר הלכה" (דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גודלמן

(לא פורסם, 19.8.2002)).

בית המשפט העליון סמך ידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דן בצורה מקיפה ויחודית בשתי הסוגיות שעמדו בפניו. בית-המשפט העליון לא ראה להוסיף על דברים אלה ולא כלום ובוודאי שלא התכוון "בכוונת מכוון" או בכלל לקבוע הלכה.

אשר על כן הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות המשיבים. בנסיבות העניין ישאו המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 15,000 ש"ח.