דנ"א 2763/02 רות דנינו נ. משה מנע

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, ולפיו נדחה ערעורה של העותרת על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את תביעתה לחיוב עיזבון מורישם של המשיבים במזונותיה. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

תביעת העותרת נסמכה על הטענה כי הייתה הידועה בציבור של המנוח. השאלה שהועמדה להכרעה בשלב הערעור הייתה, אם העותרת הוכיחה את טענתה האמורה, כנדרש לביסוס זכאותה למזונות מן העיזבון בהתאם לסעיף 57(ג) לחוק הירושה. בפסק הדין נקבע, כי אף אם מניחים שהעותרת והמנוח קיימו חיי אישות כבעל ואישה, הרי שמכל מקום לא עלה בידי העותרת להוכיח כי היא והמנוח גרו ביחד וניהלו משק בית משותף. בעתירתה מבקשת העותרת שיקוים דיון נוסף בסדרת שאלות, העשויות להיות רלוונטיות לבירור זכאותה של ידועה בציבור למזונות מעיזבון בן-זוגה, ובמרכזן - מהות התנאי בדבר קיום חיי בני זוג ידועים בציבור במשק בית משותף.

דין העתירה להידחות. דחיית ערעורה של העותרת התבססה על המימצאים העובדתיים שנקבעו בעניינה על-ידי הערכאה הראשונה. השגות העותרת על צדקת ההכרעה בעניינה הן ערעוריות במהותן, והסוגיות המשפטיות אותן מבקשת היא להעמיד לבירור במסגרת הדיון הנוסף כלל לא נדונו בפסק הדין. המסקנה המתחייבת מן האמור היא, כי בפסק-דינו של בית המשפט העליון לא נקבעה כל הלכה, וממילא אין יסוד לומר כי נקבעה בו הלכה, שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, עשויה היא להקים עילה לקיומו של דיון נוסף.

העתירה נדחית.