דנ"א 2785/00 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ. מדינת ישראל - שירות התעסו

עתירה לקיום דיון נוסף. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

2.העותרת תבעה משבעה נתבעים החזר של כספים שהוצאו מרשותה בדרכי מירמה וזיוף. תביעתה נגד שישה מן הנתבעים (בכללם המשיבים 4 ו6-) התבססה על עילה של גזלה, ואילו את תביעתה נגד המשיבה 8 ביססה על עוולת הרשלנות. העותרת העמידה את תביעתה על סכום נמוך יותר מן הנזק הממשי שנטען על-ידה. לאחר הגשת התביעה - על-פי הסדרים מוסכמים עם המשיב 2 והמשיבה 8 - החזירו משיבים אלה לעותרת חלק מכספי הגזלה. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה נגד המשיבים 4 ו6- וחייבם לשלם לעותרת את סכום תביעתה בניכוי הסכומים ששולמו לה על-ידי המשיבים 2 ו8-.

3.בערעורה לבית המשפט העליון טענה העותרת, כי בית המשפט המחוזי טעה בהפחיתו את הכספים ששולמו לה על חשבון כספי הגזלה מהסכום ש תבעה , במקום להפחיתם מסכום נזקה הממשי הגבוה יותר. בדחותו טענה זו קבע בית המשפט בפסק הדין כי

"בהעמידה את תביעתה על סכום מסוים, ויתרה בזק [העותרת] על יתרת החוב, וכפי שאין היא רשאית לתבוע את היתרה בתביעה נפרדת, כך גם אין היא רשאית לגבות, בנוסף לסכומים ששולמו לה לאחר הגשת התביעה, את מלוא הסכום שתבעה".

4.בעתירה שלפניי נטען, שקביעה זו אינה מתיישבת עם הלכות שנפסקו בעבר, שלפיהן הגבלת סכום תביעתו של הניזוק לסכום נמוך מסכום נזקו הממשי, אינה מהווה הודאה מצדו כי נזקו אינו עולה על סכום התביעה. לכאורה נראה לי, כי נסיבות המקרה נשוא העתירה שונות מנסיבותיהם של המקרים בהם נפסקו ההלכות עליהן סומכת העותרת בטענתה האמורה. ואולם, גם מבלי לנקוט עמדה מחייבת בשאלה זו, הריני סבור, כי בנסיבות המקרה הנדון - בכללן העובדה שהעותרת גבתה כספים, על-פי הסדר עם המשיבה 8, לאחר שקבעה והגבילה את סכום תביעתה נגד כלל הנתבעים - אין העתירה מגלה טעם העשוי להצדיק קיום דיון נוסף.

5.מטעם זה אני מחליט לדחות את העתירה.