פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
דנ"א 281/01
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העותרים:
1. משה קוסר
2.
אריה קוסר
נגד
המשיב
ה:
גרטה
מיגדל
עתירה
לדיון נוסף בפסק-דינו של
בית
המשפט העליון בע"א 3315/00
מיום
27.12.2000 שניתן על-ידי
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין,
והשופטים:
ת' אור, י' טירקל
בשם
העותרים: עו"ד א' נמרוד
ה ח ל ט ה
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון, בו אושר פסק-דינו של בית המשפט המחוזי לפיו נדחתה בקשת העותרים לביטול צו ירושה. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.
העתירה סבה על השאלה מהן זכויותיה של אשה לרשת את בעלה, לו נישאה בהיחבא ומבלי שנישואיהם נרשמו כדין. העותרים חוזרים על טענתם בערעור כי המשיבה אינה זכאית לרשת את המנוח, לפי שנישואיה עמו לא נרשמו כדין, ולכן אין היא נחשבת כבת-זוגו לעניין סעיף 11 לחוק הירושה, תשכ"ה1965-. הם מוסיפים וטוענים, כי המשיבה גם אינה זכאית לרשת מכוח סעיף 55 לחוק, מפני שאינה עומדת בדרישת הסעיף כי היא והמנוח "אינם נשואים זה לזה".
בית המשפט העליון קבע כי צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשת העותרים מאחר ובקשתם לא עמדה בתנאי סעיף 72(א) לחוק הירושה. בקביעה זו הוכרע גורלו של הערעור לטובת המשיבה, וממילא לא נדרש בית המשפט לפסיקת הלכה בסוגיה שהונחה לפניו, שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה, עשויה הייתה להקים עילה לקיום דיון נוסף. אכן, המשנה לנשיא אמנם הביע את דעתו ש"בן זוג" לצורך סעיף 11 לחוק אינו רק מי שנרשם או הוכר בהחלטה שיפוטית כנשוי, וש"מצב של 'נפילה בין הכסאות' של סעיפים 11 ו55- אינו קיים"; אך הערותיו אלו היו מעבר לצורכי ההכרעה בערעור.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, כג' באדר תשס"א (18.3.01).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי
הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
01002810.
F02