דנ"א 366/05 עמירון סי.טי.אל מימון והשקעות בע"מ נ. יצחק וולך

עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית-המשפט העליון ברע"א 8896/03 וולך נ' עמירון סי.טי.אל מימון השקעות בע"מ (טרם פורסם). בד-בבד עם העתירה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

2.העותרת היא חברת העוסקת במתן הלוואות בשוק האפור. המשיב נטל מן עותרת אשראי וכנגד כך נתן בטוחות ושטרי-חוב. בין המשיב לבין העותרת נתגלעה מחלוקת באשר לפירעון חובותיו של המשיב, והעותרת החלה בהליכים משפטיים לפירעון שטרי-החוב. המשיב התנגד לאותם הליכים, ואולם בית-המשפט השלום וכמותו בית-המשפט המחוזי דחו את בקשותיו. המשיב ביקש אפוא רשות לערער לבית-המשפט העליון ובקשתו נתקבלה בנושא אחד בלבד והוא בעניינו של "היתר העסקה". "היתר העסקה", ידענו, הינו מנגנון שנועד להלך סביב איסור שאסר המשפט העברי על לקיחת ריבית בעסקות אשראי; והואיל והצדדים שלפנינו הסכימו ביניהם כי על עסקות ההלוואה יחול דין תורה, שאלה שנשאלה היתה האם נתקיים אמנם היתר העסקה, אם לאו. בית-המשפט שמע טענות מכאן ומכאן, ולסוף החליט לקבל את הערעור ולהחזיר את העניין לבית-משפט השלום לשמיעת ראיות וטענות במתכונת של בקשת רשות להתגונן. וכאמור בפסקאות 8 ו-9 לפסק הדין:

שבנו ושקלנו את הדברים כשלנגד עינינו הלכות בית משפט זה באשר לצמצום שיש לנקוט במתן רשות ערעור לאחר שהעניין התברר על ידי הערכאות הדיוניות וערכאת הערעור. שוכנענו כי יש טעם משפטי לבחינת העניין. בית המשפט המחוזי סבר כי התוצאה של הטענה כי ההיתר לא השתכלל מביאה לתחולתו של הדין האזרחי, לרבות חיובי ריבית מוסכמים. שאלה זו, הנגזרת מנושא היתר העסקה על היבטיה המשפטיים והעובדתיים, ראוי שתינתן לגביה רשות ערעור. אנו סבורים, כי לצורך בחינת השאלות המשפטיות כפי שהתעוררו בהקשר זה יש לברר תחילה את העובדות הנטענות על ידי המצהיר, ולכן ראוי לו שייחקר על תצהירו ויבהיר את פרטי הגנתו ואז יוכל בית המשפט לבחון האם הגנה אפשרית בפיו. כידוע, על מנת שתינתן למבקש רשות להתגונן "די לו אם יראה כי הגנה אפשרית בפיו, ולו בדוחק" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי

(בעריכת ד"ר ש לוין, מהדורה שביעית, 1995) עמ' 677).

על פי האמור, הוחלט ליתן למבקש רשות ערעור על פסק הדין בנושא היתר העסקה בלבד ודנו בנושא זה כבערעור. לאחר ששמענו את טענות הצדדים בסוגיה זו, כפי שפורטו, שוכנענו כי יש לקבל את הערעור וליתן למבקש רשות להתגונן בעניין היתר העסקה בלבד, כנגד כל ההליכים השטריים נשוא פסק הדין של בית המשפט המחוזי. התיק יוחזר אל בית משפט השלום לבירור הסוגיה של היתר העסקה. כל צד יוכל להביא ראיותיו ולטעון טיעוניו, הכל כפי שיקבע בית המשפט. שאר חלקי פסק דינו של בית משפט השלום יעמדו בעינם.

3.עתירתה של העותרת לדיון נוסף סבה את פסק הדין, ולטענתה שינה בהם בית-משפט שתי הלכות קודמות הנהוגות מקדמה דנא. האחת, "ההלכה בדבר חובת הפירוט החלה על הנתבע בסדר דין מקוצר", שכן על פי פסק הדין "אם נתבע בסד"מ הגיש תצהיר סתמי, תינתן לו רשות להגן על מנת שיבהיר את הגנתו בדיון הוכחות" (סעיף 37 לעתירה). השנייה, "ההלכה בדבר התנאים לקבלת רשות לערער בפעם השנייה". פסק הדין משנה אפוא סידרי עולם במשפט ועל כן יש לקיים בו דיון נוסף.

4.דין העתירה להידחות. הדיון הנוסף הליך חריג-שבחריגים הוא, ושופט לא יורה על קיומו אלא במקרים נדירים, מעטים-שבמעטים (דנ"א 7709/01 נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); דנ"א 3113/03 א.מ. חניות נ' עיריית ירושלים (טרם פורסם)). מקרה זה שלפנינו אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים ונדירים. לא-זו-בלבד שלא נמצא לי שבית-המשפט פסק הלכה משפטית כהוראת סעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח

משולב], תשמ"ד-1984 - ו"הלכה" לעניין זה חייבת שתגלה עצמה על-פני פסק-הדין (דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן (לא פורסם); דנ"א 7829/02 אדיב נ' קצין התגמולים (לא פורסם)) - אלא שממילא אין הכרעתו סוף פסוק וכל משמעותה היא שהצדדים ישובו לערכאה הראשונה לשמיעת ראיות וטענות. בנסיבות שכאלו לא יהא זה ראוי ואף לא נדרש כי נורה על דיון בפרשה ב"גלגול רביעי" (השוו: דנא 2757/04 חגי יוסף נ' מדינת ישראל , והאסמכתאות שם). יתכבדו אפוא הצדדים ויפנו לבית-משפט השלום להמשך הדיונים המשפטיים ביניהם, ואילו ההלכות הפסוקות בעניין רשות להתגונן ובעניין רשות לערער יישארו במנוחה על מכונן.

5.העתירה נדחית. העותרת תשלם הוצאות בסך 15,000 ש"ח לאוצר המדינה.

היום, ז' בשבט תשס"ה (17.1.2005).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05003660_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

אש