דנ"א 3691/05 יעקב חיננזון נ. א. חוטר ישי -משרד עורכי דין ועוה"ד ד. חוטר י

בפניי עתירה לדיון נוסף על פסק-דינו של בית-משפט זה בע"א 989/03, 1345 א' חוטר ישי - משרד עורכי-דין ואח' נ' יעקב חיננזון (טרם פורסם) (להלן: פסק-הדין ).

1.משרדו של עו"ד חוטר-ישי ייצג את העותר משך כ- 14 שנים בהליכים שונים שניהל כנגד אגודת "איסת"א" ואגודת "איסתא ליינס" (להלן: האגודות ) בקשר לשכרו ולפיצויים עקב פיטוריו. לאחר שבית-הדין האזורי לעבודה פסק בתביעות ובתביעות שכנגד שהתנהלו בין העותר והאגודות, ובטרם מוצו הליכי הערעור בבית-הדין הארצי לעבודה ובבית-המשפט העליון, חתם העותר בעצמו על הסכם פשרה עם שתי האגודות, וזאת ללא ידיעתו של עו"ד חוטר-ישי אותו פיטר יום קודם לכן מייצוגו. לפי הסכם הפשרה, קיבל העותר מהאגודות סכום של 6,873,103 ₪, כשמרבית הסכום שולם "בגין הפרשי הצמדה וריבית על הלנת שכר" באופן שגילם הטבת מס לעותר.

ביום 27.9.98 הגיש חוטר-ישי תביעה כנגד העותר לבית-המשפט המחוזי בה תבע את תשלום שכר הטרחה המגיע לו בגין ייצוגו של העותר משך כל תקופת ההתקשרות עימו. העותר חלק על סכום שכר הטרחה שנתבע ממנו, ואף הגיש תביעה נגדית בגין רשלנות מקצועית בייצוגו.

בית-המשפט המחוזי (השופטת ה' גרסטל) הכריע בשתי התביעות האמורות. אשר לתביעתו של חוטר-ישי לקבלת שכר טרחה - תביעה זו התקבלה בחלקה. אשר לתביעה שכנגד שהגיש העותר כנגד חוטר-ישי בגין רשלנות מקצועית, תביעה זו נדחתה על-סמך הקביעה כי לא התקיימו במקרה זה יסודות עוולת הרשלנות. על פסק-דין זה הגישו הצדדים ערעור וערעור שכנגד לבית-המשפט העליון. ערעורו של חוטר-ישי התמקד בנושא שכר הטרחה. העותר ערער כנגד גובה שכר הטרחה שנפסק לטובת חוטר-ישי, וכן ערער כנגד דחיית תביעתו לתשלום פיצויים בגין רשלנות מקצועית.

בית-משפט זה (הנשיא ברק והשופטים לוי ונאור) דחה את ערעורו של חוטר-ישי בנוגע לשכר-הטרחה. ערעורו של העותר בנוגע לסוגית הרשלנות המקצועית נדחה אף הוא. אשר לטענותיו השונות של העותר בנוגע לשכר-הטרחה שנפסק לטובת חוטר-ישי, הרי הן נדחו בעיקרן. בעניין אחד ראה בית-המשפט לקבל את ערעורו של העותר, בקובעו כי יש לבטל את חיובו של העותר בתשלום שכר-טרחה עבור ייצוגו בהליכי הערעור שהתנהלו בפני בית-הדין הארצי לעבודה. בפסק-הדין מפי השופטת נאור, עמד בית-משפט זה בהרחבה על טענותיהם של הצדדים ועל טעמיו לדחייתם.

על פסק-דין זה מבקש העותר לקיים דיון נוסף. לטענתו, נקבעה בפסק-הדין הלכה חשובה, חדשה וקשה בסוגיה של רשלנות מקצועית של עורכי-דין, באופן המצדיק קיומו של דיון נוסף.

2.לאחר שעיינתי בטענות העותר ובחומר שצורף להם, באתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. בפסק-הדין נקבע כי הנטל על התובע ברשלנות מקצועית להוכיח "...כי אלמלא התרשלות עורך-הדין, תוצאת פסק-הדין היתה משתנה לטובתו" (פסק-דינה של השופטת נאור, פיסקה 28). בנסיבות העניין, קבע בית-המשפט כי החלטתו של העותר לכרות הסכם פשרה עם האגודות, שללה את האפשרות המעשית לברר את סיכויו לזכות מן האגודות בסכום גבוה יותר במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בערכאות. עוד צוין כי בית-המשפט המחוזי לא קבע ממצא בשאלה מדוע התפשר העותר עם האגודות, אך מנסיבות העניין עולה כי לעותר צמחו יתרונות שונים מכריתת הסכם הפשרה עימן. בהתחשב בכל אלה, פסק בית-משפט זה כי לא הוכח על-פי מאזן הסתברויות כי ההפסד הכספי לו טוען העותר, נעוץ במעשיו או במחדליו של חוטר-ישי. לפיכך נפסק כי לא הוכח קשר סיבתי בין מעשי ההתרשלות הנטענים על-ידי העותר, לבין הנזק הכספי שהעותר טוען כי נגרם לו. הנשיא ברק, שהצטרף בהסכמה לפסק-דינה של השופטת נאור, ציין כי בנסיבות העניין אין צורך להכריע בשאלה האם העותר היה מנוע מלכתחילה מלעורר את טענת הרשלנות המקצועית. הנה כי כן, דחיית טענותיו של העותר בסוגית הרשלנות המקצועית והמסקנה בדבר אי הוכחתו של קשר סיבתי כנדרש, מבוססים על נסיבותיו הייחודיות של המקרה הקונקרטי שהובא בפני בית-המשפט. בכגון דא, אין הצדקה לעריכת דיון נוסף. מטבע הדברים, פסק-הדין מעורר קושי מבחינתו האישית של העותר, שייאלץ לשאת בתשלום שכר-טרחה למשרד חוטר-ישי בסך מליוני שקלים חדשים. אולם קושי זה הנוגע באופן קונקרטי לעותר, אינו מעורר שאלות או קשיים בעלי חשיבות ציבורית-כללית. כבר נקבע בפסיקתנו פעמים אין ספור כי דיון נוסף אינו ערעור נוסף. הלכה למעשה, טענותיו של העותר הן ערעוריות לפי טיבן, ובתור שכאלה אינן מקימות עילה לקיומו של דיון נוסף לפי סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

אשר על כן, העתירה נדחית.

נוכח דחיית העתירה, נדחית ממילא בקשתו של העותר לעכב את ביצועו של פסק-הדין עד להכרעה בטענותיו.