פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
3888/07
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשים:
1. רשות הפיתוח מנהל מקרקעי ישראל
2. האפוטרופוס לנכסי נפקדים
נ ג ד
המשיבים:
1. שמא איסמעיל עומרי ואח'
7. יעקב אנקווה
8. רחמה אנקווה
9. יעקב רחמה
בקשה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום
11.4.07 בע"א 948/05 שניתן על-ידי כבוד השופטים א' גרוניס, מ' נאור וא'
חיות
בשם המבקשים:
עו"ד משה גולן
בשם המשיבים 6-1:
עו"ד אליאס חורי; עו"ד
שאדי סמאר
החלטה
לפני בקשה לקיים דיון נוסף בפסק-דינו של בית המשפט העליון (השופטים א' גרוניס, מ' נאור וא' חיות) בע"א 948/05. פסק-הדין, ייאמר מיד, מחזיק כעמוד אחד. נאמר בו כי הכרעתה של הערכאה הקודמת מבוססת על תעודה לקונית של שר החוץ לפיה החלקה שבמחלוקת "הייתה בתחום מדינת ישראל ובשליטתה האפקטיבית אף לפני שנת 1967". לאור תעודה זו לא נזקק בית המשפט המחוזי לטענות שונות שהועלו בפניו, ובית המשפט העליון מצא כי בנסיבות העניין, יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי
על מנת שידון בכל השאלות שהונחו לפתחו, ואשר ייתכן ולא יצריכו הכרעה שתסמוך אך ורק על התעודה שניתנה על ידי שר החוץ. עם החזרת הדיון ניתן יהיה אף לברר האם החלקה נמצאת בתחום שבשליטת ישראל לפי המפות שהיוו חלק מן המנשר שהוציא שר הביטחון, מפות אשר כאמור נמצאו אך לאחרונה. בית המשפט אף יאפשר לבעלי הדין להביא ראיות נוספות, אם יבקשו לעשות כן.
בית המשפט ציין עוד, שיש לבחון את היחס בין שתי תעודות של שר החוץ – זו שעליה הסתמך בית המשפט המחוזי, ותעודה אחרת, שהוגשה בהליך אחר ונאמר בה, לגבי חלקה שונה, "כי בתחום שטח ההפקר לא הופעלו סמכויות שלטוניות על ידי ישראל ואף לא על ידי ירדן".
המבקשים סבורים כי פסק-דין זה ראוי לו שיובא לדיון נוסף בפני הרכב מורחב, מהטעם העיקרי שהוא נוגד, לדבריהם, את ההלכה הקובעת כי תעודה מהסוג הנדון היא בבחינת ראיה קונקלוסיבית. המבקשים מאריכים בדברים אודות מעמדה של תעודת שר החוץ, ומדגישים את הצורך בכך שבעניינים כגון דא לא תשמיע המדינה קולות שונים. המבקשים סבורים כי נושא כמו גבולות המדינה ראוי לו שיוכרע באופן נחרץ על-ידי תעודה של שר החוץ, ולא על-ידי בית המשפט, בהליך אזרחי, לפי הראיות שבפניו.
אינני רואה מקום להורות על דיון נוסף בתיק הנוכחי. אכן, בית המשפט העליון פסק בעבר כי "מחלוקת בשאלה אם שטח מסויים נכלל בגבולות המדינה תוכרע בדרך כלל לפי תעודה של שר החוץ" (בג"צ 2717/96 וופא עלי נ' שר הבטחון , פ"ד נ(2) 848). כך הוא בדרך-כלל, ופסק-הדין נשוא העתירה אינו כולל אמירה מפורשת הקובעת אחרת. למעשה, כל שנקבע בפסק-הדין הוא שבמקרה הספציפי ראוי לבחון מספר עניינים נוספים בטרם יגיע בית המשפט למסקנה סופית. קביעה זו אינה מצדיקה דיון נוסף. כידוע, "עד שנדע אם דברים שאמר בית-המשפט העליון בפסק-דין עולים הלכה, חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות" (דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן , תק-על 2002(3) 585). לא מצאנו במקרה זה קביעה מפורשת של הלכה חדשה. זאת ועוד, המבקשים עצמם אינם חולקים על כך שלמצער עניין אחד עשוי להצריך בירור נוסף, לאמור: היחס בין שתי התעודות של שר החוץ. בעניין זה, לדבריהם, ניתן לקבל הבהרה מהשר. משהועבר התיק בחזרה לבית המשפט קמא, ניתן יהיה לברר את הטעון בירור, ואפשר שהתוצאה הסופית ממילא תייתר גם את השאלות האחרות שמעלים המבקשים בפני. בנסיבות אלה אין לומר על מקרה זה כי הוא בא בגדר המקרים הנדירים ויוצאי הדופן שמוצדק לקיים לגביהם דיון נוסף.
הבקשה לדיון נוסף נדחית לפיכך.
ניתנה היום, כ"ד בסיוון התשס"ז (10.6.07).
המשנה-לנשיאה