פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
דנ"א
4149/09
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
העותרות:
1. מגדל בנין חברה לביטוח בע"מ
2. סלע חברה לביטוח בע"מ
3. ציון חברה לביטוח בע"מ
4. הפניקס הישראלי לחברה לביטוח בע"מ
5. אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ
6. סהר חברה לביטוח בע"מ
7.
FIREMENS FUND INSURANCE CO
8.
THE HOME INSURANCE COMPANY
9. המגן חברה לביטוח בע"מ
10. אליהו חברה לביטוח בע"מ
11. עילית חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. ברום ים המלח בע"מ
2. תרכובת ברום בע"מ
3.
AMERIBROM INC
עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום
28.4.2009 בע"א 4861/06 ובע"א 4864/06 שניתן על-ידי כבוד השופטים א'
גרוניס, ס' ג'ובראן וי' דנציגר
בשם העותרות:
עו"ד פ' ג' נשיץ;
עו"ד נ' היכל
בשם המשיבות:
עו"ד מ' ניב גבע
החלטה
זוהי בקשה לקיים דיון נוסף בפסק הדין שניתן בערעורים הקשורים ע"א 4861/06 וע"א 4864/06 (השופטים
א' גרוניס, ס' ג'ובראן ו י' דנציגר ).
המשיבות ייצרו חומר הדברה שיוצא למספר מדינות. נגד המשיבות הוגשו תביעות בכמה מדינות, שבהן נטען כי חומר ההדברה גרם לבעיות רפואיות שונות. המשיבות, שבוטחו על ידי המבקשות – מספר חברות ביטוח (להלן: חברות הביטוח ) – במהלך שנות השבעים של המאה הקודמת, הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב שבה התבקש סעד הצהרתי הקובע כי חברות הביטוח אחראיות לשפות את המשיבות על ההוצאות שנגרמו ויגרמו להן עקב התביעות שהוגשו נגדן.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. בית המשפט קבע כי פוליסות הביטוח כיסו גם נזק שנגרם בעקבות חשיפה לחומר ההדברה. עם זאת, מכיוון שלא הובאו ראיות בדבר חפיפה בין תקופת הכיסוי הביטוחי לבין תקופת החשיפה לחומר, ומכיוון שבית המשפט המחוזי סבר שכנראה יתנהלו בכל מקרה הליכים עתידיים בין הצדדים, ביכר בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה תוך שהוא מציין כי אין בכך כדי למנוע התדיינויות עתידיות בתביעות פרטניות כאשר יתגבש הנזק ותוכח תשתית עובדתית מתאימה. בית המשפט המחוזי קבע כי כל צד ישא בהוצאותיו. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשות והמשיבות ערעורים לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון, בפסק דין קצר ועל דעת כל חברי ההרכב, קבע כי ראוי היה שבית המשפט המחוזי יבסס את דחיית התביעה אך ורק על הנימוק "שלא היה זה מן הראוי ליתן סעדים הצהרתיים מקום שניתן היה לתבוע סעד כספי". בהתאם לכך, קבע בית המשפט העליון כי דחייתה של התביעה אכן נובעת רק מן הטעם הדיוני ואין בקביעותיו של בית המשפט המחוזי כדי למנוע התדיינות חוזרת באותן סוגיות בהליך עתידי. לבסוף, קבע בית המשפט העליון כי הערעורים נדחים למעט קבלה חלקית של ערעור המבקשות לעניין הוצאות המשפט.
המבקשות סבורות כי יש לקיים דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון. לטענתם, הקביעה בפסק הדין כי המשיבות יוכלו לפתוח בהליכים נוספים שבהם יתקיים דיון מחדש בסוגיות שעמדו לדיון לפני בית המשפט המחוזי סותרת הלכות קודמות לגבי מעשה בית דין. המבקשות טוענות כי בית המשפט המחוזי הכריעה בשאלות שעמדו לפניו באופן מפורש וקבע כי לא הוכח שהתקיימו התנאים להפעלת פוליסות הביטוח, ולפיכך לטענתן נדחתה התביעה לגופה.
דין הבקשה להידחות. בית המשפט העליון, מכוח סמכותו כבית משפט של ערעור, קבע כי התביעה נדחית אך ורק מן הטעם הדיוני שלא היה מקום להגישה כשלפני המשיבות הייתה פתוחה האפשרות להגיש תביעה לסעד כספי. משכך קבע, ממילא מתייתרות קביעותיו של בית המשפט המחוזי בסוגיות הנוספות. מכאן, שהשאלה היחידה שאותה יש לבחון היא אם דחיית תביעה לסעד הצהרתי מן הטעם שניתן להגיש תביעה לסעד כספי מקימה מעשה בית דין ומונעת דיון חדש באותן הסוגיות במסגרת הליך אחר. על שאלה זו ניתנה תשובה שלילית על ידי בית משפט זה זה מכבר (ראו: ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר , פ"ד לב(1) 85 (1977); ע"א 822/77 בסה נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ , פ"ד לב(3) 21, 26 (1978)). פסק דינו של בית המשפט העליון לא קבע אפוא כל הלכה, ובוודאי שלא נקבעה בו הלכה הסותרת הלכה קודמת או הלכה חדשה חשובה או קשה, ואין מקום לקיים דיון נוסף בפסק הדין.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך הדין של המשיבות בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ג בסיוון התשס"ט (15.6.2009).
המשנה-לנשיאה