דנ"א 4202/99 יסוד בהר - ששון לוי - בע"מ נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה יר

1.לפני עתירה לדיון נוסף בפסק הדין שניתן ביום 9.6.99 בע"א 2448/96.

העותרת היא חברה קבלנית, שהתקשרה בחוזי קומבינציה לפיהם היה עליה לבנות ארבעה בניינים שבכל אחד מהם ארבע דירות דו-קומתיות הבנויות על צלע הר בצורה מדורגת. עקב ביטול תכנית לסלול כביש עילי, שהיה אמור לשמש, בלווית מדרגות, דרך גישה של דיירי הדירות העליונות של בניינים אל דירותיהם נוצר צורך בדרך גישה אחרת, ולפיכך פתחו בעלי החלקות הרלבנטיות בהליכים מתאימים אצל גורמי התכנון על מנת שתאושר בניית חדר מדרגות ומעלית. לאחר הפקדתה של תכנית המתאר המקומית החדשה שלחו שירותי הכבאות למחלקה לתכנון העיר מכתב ובו נאמר כי הבניינים הם "בניין גבוה" כהגדרת תקנה 1 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות) תש"ל1970- (להלן - התקנות), ולפיכך ניתן יהיה לאשר את התכנית רק אם ייבנו מדרגות חיצוניות שיחברו את מפלסי הדירות וישמשו אמצעי גישה לכל אחת מהן. אף על פי כן לא הוגשה כל התנגדות לאישור התכנית, וזו אושרה על ידי הוועדה המחוזית. בינתיים השלימה העותרת את בנייתם של ארבעת הבניינים מבלי שבנתה את המדרגות החיצוניות. כן השלימה העותרת את בנייתו של בניין מעליות אחד והחלה בבנייתו של אחר, וכל זאת בטרם אושרה התוכנית ובטרם הוצא היתר בניה. המשיבה מס' 4 דרשה מהעותרת להתאים את מבני המעליות לתנאי ההיתר, כך שיענו לדרישת התקנות לעניין "בניין גבוה". משלא עשתה העותרת כן סרב מהנדס העיר לתת לה את האישורים המעידים על גמר הבניה ומאפשרים את אכלוסם של הבנינים.

2.בית המשפט המחוזי דחה את תביעת העותרת להצהרה כי הבניינים ו/או מבני המעליות אינם בגדר "בנין גבוה" ולחיוב המשיבים לתת לה את האישורים הנחוצים לאיכלוס המבנים. בית המשפט קבע כי הבניינים עונים להגדרת התקנות לעניין "בניין גבוה", והוסיף שככל הוראות תכנית המתאר המקומית סותרות את התקנות הרי הן בטלות מאליהן. הוא דחה את טענת המניעות שהעלתה העותרת כלפי המשיבים בנימוק שהמשיבים לא היו חייבים להודיע לעותרת כי הם עומדים על מילוי דרישות התקנות עד לשלב הוצאת היתר הבניה.

3.ערעורה של העותרת לבית משפט זה התבסס על שלוש טענות עיקריות. הטענה האחת והעיקרית היתה, שהבניינים אינם בגדר "בנין גבוה", הן מהבחינה הטכנית של אופן מדידת גובה הבנין, והן מבחינת תכליתן של התקנות, המיועדות להבטיח את הבנינים מפני סיכוני אש - תכלית שקוימה בבניינים על פי עדותו של מומחה מטעם העותרת. טענתה השניה היתה, שמשאושרה תכנית המתאר מבלי שנקבעו בה הדרישות המיוחדות לעניין "בניין גבוה" גוברת התכנית על הדרישות החדשות שבהיתר הבניה ולפיכך אין לחייב אותה לפעול על פיהן. טענתה השלישית של העותרת, אותה זנחה היא בשלב הסיכומים, היתה שהמשיבים מנועים מלטעון שהבנינים הם בגדר "בנין גבוה".

בית המשפט העליון דחה את ערעורה של העותרת. הוא אימץ את מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה הבנינים הם "בנין גבוה" כהגדרת מונח זה בתקנות, ולעניין זה הוא נתן משקל להתרשמותו של בית המשפט המחוזי, שיצא למקום, ראה את הבנינים במו עיניו וקבע שיש לראות כל זוג בנינים שאותו משרת מבנה מעלית אחד, יחד עם מבנה המעלית, כבנין אחד, ושהכניסה למבנה המעלית היא הכניסה הראשית היחידה דרכה ניתן להגיע לכל אחת מהדירות בבנינים שמבנה המעלית משרת אותם. טענתה השניה של העותרת נדחתה מנימוקיו של בית המשפט המחוזי. טענת המניעות כבר אינה רלבנטית לבקשה זו. בשאלות אחרות שהמבקשת עוררה לפנינו לא נפסקה כל הלכה בפסק דינו של בית המשפט העליון.

4.טענתה המרכזית של העותרת היא שבית המשפט שגה משקבע כי הגדרת "בנין גבוה" בתקנות חלה על הבנינים שבנתה. דין העתירה להידחות. פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין נשוא העתירה מהווה יישום של ההגדרה שבתקנות על נסיבותיו הספציפיות של הבניינים אותם בנתה העותרת. אפילו היה בפסק הדין משום חידוש הלכתי בעניין זה (ומבלי להביע דעה בענין זה), אין די בכך כדי לקיים דיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (ראה דנ"א 2485/95 (לא פורסם)). העותרת, בהיותה מודעת לכך, ניסתה להצביע על קיומו של דבר מה נוסף, המצדיק דיון נוסף, והוא חשיבותן של הקביעות שבפסק הדין לכלל הציבור. לא שוכנעתי כי נסיבותיו של מקרה זה אכן מצדיקות קיום דיון נוסף בענייננו. לפיכך, דין העתירה להידחות.

העתירה נדחית. העותרת תשלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 10,000.- ש"ח.