דנ"א 4348/96 מיכאל תעשיות אבן ושיש בע"מ (בכנוס נכסים ובפירוק) נ. מועין דא

השופט א. גולדברג:

זוהי בקשה לדיון נוסף שהוגשה על ידי כונס הנכסים והמפרק של שלוש החברות, על פסק דינו של בית משפט זה בע"א 5821/92 (להלן: פסק הדין), בו התקבל ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

המשיב הוא עורך דין שהחזיק בידיו תיקים שנמסרו לטיפולו על ידי שלוש חברות. המשיב סרב למסור שניים מהתיקים לכונס הנכסים של החברות, בטענה שיש לו זכות עיכבון עליהם מכוח סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א1961 -. השאלה שעמדה לדיון (על פי הסכמת באי כוח הצדדים) היתה אם עורך דין, שעניינו בא בגדרו של סעיף 88 הנ"ל, נחשב נושה מובטח בפירוק.

פסיקת בית המשפט בפסק הדין היתה ש"באופן עקרוני נחשב עורך דין, שעניינו בא בגדרו של סעיף 88 לחוק (לשכת עורכי הדין - א.ג .), כנושה מובטח בפירוק". לפיכך בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר על פיו דוחים דיני הפירוק ופשיטת הרגל את זכות העיכבון .

איני רואה מקום לטענת כונס הנכסים של החברות כי פסק הדין עומד בסתירה להלכה קודמת של בית

משפט זה. בע"א 790/89 (רשות שדות התעופה נ' גרוס, פ"ד מד(3) 185), אליו היפנה כונס הנכסים, היה העיכבון לטובת רשות מס, ונאמר (בעמ' 194) כי "אין זהות בין העיכבון לטובת רשויות המס ובין העיכבון

מכוח הדין, שהוקנה לנושים פרטיים ... אין כל הכרח לייחס לעיכבון

לטובת רשות המס אותן תוצאות ' בטוחתיות ' במקרה של פירוק או פשיטת רגל כמו לעיכבונות הפרטיים". (וראה גם ע"א 79/89 סולל בונה נ' אחים גולדשטיין, פ"ד מו (3) 58, 62; רע"א 430/89 ליפשיץ נ' כוכב שומרון, פ"ד מג(4) 539, 541; ע"א 603/71 בנק לאומי לישראל נ' בנק א"י בריטניה, פ"ד כו (2) 468, 477).

גם לא מצאתי כי יש מקום לדיון נוסף "מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה בענין ", כאמור בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984 -. שלא כטענת כונס הנכסים אין ההלכה שבפסק הדין מונעת מהמפרק למלא את תפקידו, ואין היא פוגמת בניהולה התקין של החברה שבפירוק. שכן, רשאי בית המשפט לפי סעיף 288(ב) לפקודת החברות (נוסח חדש),

התשמ"ג1983 -, "לדרוש מאדם שהוזמן לפי סעיף זה להגיש לו פנקסים שברשותו או בשליטתו בנוגע לחברה; ואולם אם האדם טוען שיש לו עיכבון על הפנקסים שהגיש, לא תפגע הגשתם באותו עיכבון , ובית המשפט יוכל בפירוק להכריע בכל שאלה הנוגעת לעיכבון ". מאחר שהגדרת "פנקסים" בסעיף 1 שבפקודת החברות כוללת גם כתבים ומסמכים, רשאי בית המשפט לפי סעיף 288(ב) הנ"ל, להורות לאדם למסור לו כל מסמך אשר ידרש על ידי המפרק, מבלי שתיפגע זכות העיכבון . בהליך לפי סעיף זה יהא בידי המשיב להעלות את טענותיו כנגד הגשת המסמכים עליהם יש לו עיכבון , ככל שהגילוי מסכל את העיכבון . עוד יצוין (כפי שציין בא כוח המשיב בתגובתו לבקשה) כי "הסוגיות אשר הועלו על ידי המבקש, בין לענין בהירות ההלכה, ובין לענין פרשנות הסעיפים השונים, יידונו, ממילא בערעור שהגיש המשיב על פסק דינה של כב' השופטת פורת

לענין

החזרת הכספים שעכב

המשיב בידיו מכוח

זכות העיכבון שלו ואשר הוחזרו למפרק (תוך שמירת זכות העיכבון ). ערעור זה תלוי ועומד בפני כב' בית משפט זה, ויהווה פורום לדיון יסודי, ככל שידרש ".

אם אכן צודק כונס הנכסים כי ההלכה שבפסק הדין אינה נותנת מענה לכל השאלות המתעוררות בעיקבותיה הרי שהתפתחות הפסיקה היא שתיצוק תכנים נוספים להלכה. בכך בלבד אין להצדיק דיון נוסף.

לפיכך נדחית הבקשה. המבקשות ישלמו למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 3000.- ש"ח.